מלמד התלמידים שצד

היא לבא אל בית השם האמיתי שנאמר עליו בכל ביתי נאמן הוא וצורת הבית היא צורה בלא חומר והבא אל הבית ג"כ צורה כי היא הכונה לא החומר כי החומר ימיו מעטים ובמה נחשב הוא ואף חומר האדם ואלו אלף שנים יחיה. ולזה בא כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו' והנמשך אחריו הכל להרחיק כונת ההמון ולהעיר על כונת יחידים במקומות מיוחדים ובזמנים מיוחדים לפי שהמקום והזמן שני חלקי הכמות המדבק שאי אפשר לאדם זולתם כוללים ומיוחדים והכונה אחת במיוחדים לקדושה להתקרב אל השם ולפיכך חבר מזמור אחד על הזמן המיוחד והוא אמרו מזמור שיר ליום השבת וכלל בו גם כן כונת המקום והוא אמרו שתולים בבית י"י כמו שיתבאר. וכן חבר מזמור על המקום והוא שפתח בו י"י מעון אתה וכלל בו כונת הזמן. והוא אמרו כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול ואמר עוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' שבא בלי ספק להעיר האדם על ימיו שלא יכלם בהבל

ונרחיב באור בזה ונאמר. כי כבר התפרסם שמתנה טובה נתן השם לישראל בתתו להם מצות יום השבת שהוא יום השביעי לשאר הימים והוא היום שנבחר להתקדש ולהתיחד בעבודת השם ולשבות בו מעבודת העולם הנמשכת לטבע החיים ובשאר הימים צריך שישתדל בשאר עסקיו כדי שיהא ביום ההוא פנוי לבא לפני האדון י"י ולהתענג בו ובלא ספק צריך שיכין קודם השבת מה שיאכל בשבת. כן ראוי לאדם להתעורר על שנותיו ויתבונן וידע כי לפי הטבע נתונים על מספר שבעים שנה וידוע כי מספר העשרה יש לו מבוא גדול בהערת האדם להכיר מי שאמר והיה העולם כמו שקדם לנו. והעשרות הם חלקי מספר שנות האדם השלמים חלוקים על מספר שבעה. ולפיכך צריך שיתעורר וישוב יום אחד ויתן לשם היום האחרון שהוא מששים עד שבעים כמו שרצה באמרו תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם רצה בו כי לפי מה שגזרת על טבע ושישוב דכא בחייו ולא יעמוד הגוף רענן חזק נודע רצונך באדם והוא כאלו אמרת לבני אדם שובו אלי כי המות לפניכם ואלו יחיה האדם אלף שנים הלא הכל בבחינה אצל השם יתעלה כיום עובר קצתו חשך והוא אמרו כי יעבור ואשמורה בלילה. ובאר זה ואמר זרמתם שינה יהיו רוצה בו כי באותם שנים בעצמם תגזרם והם ישנים בם כמתים שאין להם מעשה וחשבון שם בשאול. והענין מתמיד להם בכל ערב ובבקר יציץ ויחלוף כטבע קצת צמחי האדמה ולא שיעמוד אחר שיציץ בבקר אבל בערב ימולל ויבש וזה דבר מתמיד עליו כל הימים כי כן נגזר עליו מראש ואנחנו כשלא נתעורר להרגיש אל הכונה הזאת אין לנו יתרון על הצמחים כמו שאמר הנביא כי כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה רוצה בו כשלא ישיגו דבר השם. והוא שהשלים הנביא דברו ואמר ודבר אלהינו יקום לעולם כן רצה במאמר הזה באמרו כי כלינו באפיך ובחמתך נבהלנו שתה עונותינו לנגדך עלומנו למאור פניך וזה הכל לאולתנו ולחסרון הרגשתנו כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' והיה לנו התעורר ליום אחרון