מלמד התלמידים שצב

היה כן בשאר ימות השנה כי הענין הגדול צריך לו איש מיוחד וזמן מיוחד ומקום מיוחד כדי לדחות כל מחשבה רעה ולפיכך התחדשה בו מצות השעירים. והוא שסמך לפרשת יום הכפורים שאר הפרשיות שבאו לדחות הדעת הבטל שהתחדש להם באמונת השדים וכמו כן כל עשרת ימי תשובה נועדו להתעורר בני אדם במעשים טובים ותפלה וצעקה עד שישוב תשובה שלימה ולא יואש ממנה כי השם מרבה לסלוח והוא שאמר ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ולענין זה בא כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והבטיח שהטוב הוא טוב העולם הבא והוא שאמר לאות עולם לא יכרת ואמרו תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס הוא להבטיח הגמול הטוב לבעל תשובה על דרך שבא שתולים בבית י"י בחצרות אלהינו יפריחו כמו שהתבאר במקומו. ולהבטחת בעל תשובה הזכיר הנכר שהיה נבדל לגמרי ולהבטחת צדיק ורע לו ולהעביר מבוכתו הזכיר הסריס כי הטוב גמור הוא הצפון להם והוא שאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות כי זה הוא המכון ואל זה הענין הוא הכונה בהרבות התפלה והצעקה הכל כדי לערבב השטן

השם ברחמיו יסיר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיו יסתירנו ויתן בלבנו לקראו באמת ויקיים בנו מקרא שכתוב והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. לשבת שלפני חג הסוכות או לחג והיא ראויה לחנוך הבית ולפתוח בו בפסוק ויהי נועם וגו'. יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן אומר לי"י מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות

אלה הפסוקים קשרם קשה וכבר פרשו אותם המפרשים ואמרו שמשה רבינו ע"ה אמר אותם. ואמרו שפסוק ראשון הוא קריאה לעבד השם הבוטח בו ושם אותו שהוא עליון סתרו ולמד לי"י אמרו שבא במקום בעבור וזה פירושו. אומר לך בעבור השם שהוא מחסי ומצודתי והוא אלהי שאבטח בו כי הוא יצילך מפח יקוש וגו' ר"ל אני נסיתי זה ואני ערב בדבר זה שזה וזה יעשה לך השם וטוב הפירש הזה לפי זרות הפסוקים. אמנם עבד השם הבוטח בו זאת היא כונתו בבטחו בו ואחר שהוא כן לא היה צריך לכל הערה הזאת. והנכון בו שזה המזמור דבק עם המזמור שקדם לו והוא תפלה למשה והוא שלא הזכיר בפתיחת זה המזמור אחת מן המלות המורות על פתיחת מזמור. והראיה על דבר זה המנהג שנהגנו להתחילו בפסוק ויהי נועם שהוא סוף המזמור