מלמד התלמידים שפה

שתקרא אותו באמת ואמרו ככל קראנו אליו הוא כאמרו לכל קוראיו שבאר ואמר אשר יקראוהו באמת כי איננו קרוב רק לקורא אותו באמת והוא באמת יקרא קורא אותו לא אחר והוא היודע שמו וההולך בדרכיו לא שיאמין בו מה שאין ראוי להאמין ובכלל כל המאמין בו אמונה פחותה או ההולך בדרך רעים כי הקריאה האמיתית אינה נמשכת אחר הפה רק אחר ציור הלב והוא שאמרו דרשו י"י בהמצאו רצה בו דרשו אותו בדרך שימצא לכם כמו שבא ומשחרי ימצאונני. ואמר גם כן קראוהו בהיותו קרוב רוצה בו קראו בדרך שיהא קרוב אליכם כמו שהתבאר באמרו לכל אשר יקראוהו באמת והוא שאמר כמבאר דברו יעזוב רשע דרכו והוא שישוב ממעשיו הרעים והוסיף עוד ואמר ואיש און מחשבותיו רוצה בו שיעזוב כל מחשבה כוזבת ולא יצייר בלבו מה שאין ראוי להאמין בשם ובזה ישוב אליו וירחמהו כדרך שבא הכתוב שובה ישראל עד י"י אלהיך כמו שהתבאר בפרשת ויצא יעקב. וזה ראוי בכל עת שישוב האדם מדרכו הרעה וממחשבותיו הרעים אבל לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו לרדוף התאות וללכת בשרירות הלב נתנה תורה זמן מזמני השנה על זה והוא מראש השנה עד יום הכפורים לפי שהוא דעת מקובל ומפורסם שהזמן ההוא ראוי לתשובה לפי שקדמה התשובה בר"ה לאדם הראשון ונעקד בו יצחק. ובהבטחת השם להם על המחילה אנו מתחזקים לסמוך על תשובתינו וכמו כן אברהם אבינו מל ביום הכפורים את ערלת בשרו הכורתת ברית למול את שאר הערלות ערלת לב ואוזן ושפתים וכן ביום ההוא נתכפר מעשה העגל ונתנו לוחות שניות וזה היה אחר שנתחייבו כלייה ואמנם התשובה הצילה אותם עם התפלה והשם כפי רצונו וחכמתו גזר על הימים האלה שיפשפש האדם במעשיו וישוב מדרכו הרעה ויעזוב מחשבותיו הרעות כמו שקדם לנו מאמרו אך בעשור. וכן באה הקבלה על זה והוא שסמכוה אל הכתוב ואמרו ויחיד אימת בעשרה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים

ולפיכך נהגו כל ישראל בימים אלו בכל מקום לקום בלילות ולהתפלל ולהתודות ולהזכיר י"ג מדות שהיא ברית כרותה שאינם חוזרות ריקם כמו שדרשו על מה שכתוב הנה אנכי כורת ברית והוא שאנו אומרים זכור לנו היום ובכל יום ברית שלש עשרה וזכירתו תלויה בהזכירנו אותם ובזכרנו שהם דרכי פעולותיו ובלכתנו בדרכים ההם הנאמרים עליו בלשון בני אדם לא שנאמין שהם תארים לו חלילה מלהאמין זה כמו שבאר הרב המורה והזהיר הזהרה רבה מהאמין זה. ולפיכך ראוי לגעור במי שמתאר לו ית' תארים על דרך אלפא ביתא ולא יחוש לתאר ההוא על אי זה מתואר נמצא ודי לנו בהאריך בדברי תחנונים ובדברי כבושין. והנה לך הערה טובה בסדור התחנונים שאנו חותמין הפסוקים בפסוק שמע ישראל וגו' להורות שהוא העיקר שהכל תלוי בו שידיעת היחוד נכללת בשם הנכבד המורה על מציאותו המחויבת ועל המציאו הכל והוא שסמכו לו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לפי שהשם ההוא מורה על כבוד מלכותו מה שאין זה לשם אחר זולתו ומה שנהגו