מלמד התלמידים שפד

ובצדקתך ירומו. ואחר כן ביאר מה היא ההרמה ההיא ואמר כי תפארת עזמו אתה וברצונך תרום קרננו ר"ל השגתך היא תפארת עזם ובעשותינו רצונך ירום גבהנו. ואמר כי לי"י מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו והוא כמאמר חנה עלץ לבי בי"י רמה קרני בי"י ואפשר שהלמד במקום בית והוא כאלו אמר כי בי"י מגיננו שאין שמחה קיימת כי אם בו ולא גובה וגאון רק ברצונו והוא הזכרון האמיתי אשר לנו לפני השם

הוא ברחמיו יזכרנו לטוב ויסר שטן מלפננו ומאחרינו ויקיים בנו מקרא שכתוב ונזכרתם לפני י"י אלהיכם ונושעתם מאויביכם והוא בחסדו הגדול ימהר לגאול אותנו ויתקע בשופר גדול לחרותינו ויקיים בנו מקרא שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לי"י בהר הקדש בירושלים. לשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים. דרשו י"י בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב

דרישת השם וקריאתו בפסוק הזה באו במקום תפלה אליו ובקשת רחמים מלפניו כמו שבאו במקומות רבים. ומתוך דברי רבותינו ז"ל נראה שאמרו בהיותו קרוב רוצה בו בעת היותו קרוב אליכם והוא זמן מיוחד מזמני השנה כי כן אמרו כתוב כי"י אלהינו בכל קראנו אליו וכתוב דרשו י"י בהמצאו התם ביחיד נאמר. וקושיתם זו היא מראש הכתוב ואע"פ שלא נזכר בתלמוד כי כן דרכם לקצר בקצת המקומות ולהזכיר קצתו ולהניח קצתו שהכונה במה שלא נזכר ממנו. והכונה במקום הזה היתה להקשות מאמרו ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי"י וגו' שמשמעותו שבכל עת שאנו קוראים אליו הוא קרוב אלינו כלומר ששומע ועונה אותנו ואין לו זמן מיוחד בזה והכתוב האחר נראה בו שיש לו זמן מיוחד בזה כן נראה מתוך דבריהם ז"ל והוא נאמר בדרך דרש על דרך שאר דבריהם הטובים שבאו כדי להזהיר על דברי הקבלה ולחזק אותה בכל מיני חזוק ולסמוך אותה בכתוב כדי להחזיק בה. והנמשך אחר דברם זה הוא שקרבת השם אלינו קודמת לקריאתינו וכשתעיין בדבר היטב תמצא הקריאה אליו קודמת לקרבתו אלינו כי הקריאה האמיתי היא סבה לקרבתו אלינו כי כן כתוב קרוב י"י לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת

והכתוב הזה הודיענו אמת הדבר שהשם בעצמו לא יקרב ולא ירחק כי אין לו מקום ומלא כל הארץ כבודו אבל בלשון בני אדם יאמר קרוב ורוצים בו שומע ועונה הקורא איתו באמת והוא היודעו ההולך בדרכיו כאמרו כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו והוא שאמר הכתוב ומי גוי גדול רצה בו שאין אומה אחרת זולתנו