מלמד התלמידים שעה

בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם וחתם לפי הענין הזה ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו לפי שהחוסה בו יש לו אחרית ותקוה ולא תכרת לעולם הבא ואמנם הצדיק הגמור טוב לו בזה ובבא ועליו פתח באשרי ולפי שהיה רצון השם לזכות ישראל שיחיו לעולם הבא הרבה להם תורה ומצות כדי להעיר אותם תמיד לעשות טוב ולשוב מרע שלא לעמוד בדרך חטאים ואע"פ שאי אפשר שלא ילך בה אבל כפי ההערות התוריות ישתדל להיות מתמימי דרך ההולכים בתורת השם והם ההולכים באור פניו

ולפי זה הענין המפורסם בישראל אמר אשרי העם יודעי תרועה י"י באור פניך יהלכון ונאמר כי תרועה שם נופל על קול המון רבה פעמים הוא בלא כלי כמו שבא בזמירות נריעה לו קול העם ברעה ורבים כמותם. ופעמים שהוא בא בכלי כמו שבת בצלצלי תרועה. והרעותם בחצוצרות. וכשהקול הזה יוצא מן הכלי נשבר לא פשוט יאמר עליו תרועה וכשהקול פשוט יאמר עליו תקיעה כאמרו תתקעו ולא תריעו וכן הקול הנשבר שהוא בלא כלי יאמר עליו תרועה ופעמים שהקולות האלו לשמחה ופעמים ליללה ואנחה לפי שהוא קול מעורר הלבבות באשר הם בזמן ההוא ולפיכך יעשה הקול הזה בהתאסף עם בשמחתם או בצרתם. ואחר שדוד ע"ה אשר את העם על ידיעת התרועה אין ספק שלא אמר זה על ידיעת קול התרועה בעצמו כי כמה ריקים ופוחזים יודעים לתקוע ולהריע יותר מחכמים וצדיקים. וכן לא אמר זה על ידיעת הלכות תרועה כי כמה מצות בתורה שהלכותיהן רבות וחשובות מהלכות תרועה שהרי התלמידים ידעו אותן בגרסא בזמן מועט ואחר שהוא כן האשור הזה הוא על היודעים לכוין המבוקש במצות תרועה שרצו לומר שיודעים להריע ולהעיר הלבבות לעבוד השם בזמירות ובשבחים ובכלי שיר כמו שבא בזמירות נריע לו. ובא בחתימת הספר הללוהו בצלצלי תרועה לרב התועלת אשר בתרועה להעיר על העבודה ועל התשובה והוא הדבר שבעבורו נקרא ראש השנה יום תרועה לפי שהיום הזה נועד להעיר על התשובה ואע"פ שלא בא זה הענין בקצת דברי התורה שקצר בהם משה רבינו ע"ה וסמך על תורה שבעל פה שהיא העיקר וכבר בארה לנו שאמרו יום תרועה הוא כאילו אמר יום הערה על התשובה ובמקום אחר אמר זכרון תרועה יהיה לכם והזכרון הזה התבאר במקום אחר באמרו וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם וגו'. וכמו כן בא והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני י"י נמצא שהתרועה המזכרת מעשינו לנו היא הסבה שהשם זוכרנו ומושיענו לפי שהיא גורמת התשובה בימים הנועדים והמפורסמים בעמנו והם מראש השנה עד יום הכפורים והוא שסמך למצות יום תרועה אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא ר"ל באחד לחדש הוא יום הערה על התשובה בין הימים האלה אבל בעשור לחדש היא הכפרה כפי מה שקדמה לה התשובה ואלו לא הי' הרצון ביום תרועה מה שאמרו בו היה אמרו אך בעשור זר מאד.