מלמד התלמידים שעג

וכן הרשע אף ע"פ שנחתם למיתה אם ישוב מרשעו וילך בדרך טובים נדון כפי מעשיו באשר הוא לחיים כלומר שנתרפא מחליו החזק ומצא חן בעיני אדניו והשגיח עליו כי כן אמר הנביא ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ועשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה. הורה כי כבר מתה והורה כי על חיי הנפש ומיתתה ידבר. וכן אם היה רשע כל ימיו ובסוף ראה והכיר ושב מדרכו ומכל פשעיו ומת מתוך אותה התשובה נדון לחיי העולם הבא כמו שאמר עוד ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה ולא ימות

וזה הענין שאמרנו בחיי הנפש ומיתתה בא בתחילת היצירה שהרי נאמר לאדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואחר האכילה ההיא אמר פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם מכלל שאחר המיתה נשארת תוחלת לחיים. וכן הי' שבו ביום חטא ובו ביום נתכפר והוא יתעלה החיהו אחר המות וכן יעשה לכל השב אליו בכל לבו ובכל נפשו ונאמן הוא להחיות מתים ולקיים אמונתו לישיני עפר אחר שהוא מחיה המתים בכל יום כמו שהתבאר מכל הפסוקים הנזכרים. והוא האמת שכל אדם נדון לחיים ולמות באשר הוא שם וזה כלו על הדרך שאמרו ז"ל צדיקים אפילו במיתתן קרוין חיים ורשעים אפילו בחייהם קרואין מתים ועל החיים הטובים הנזכרים אנו מתפללין ואומרים זכרנו לחיים וכתבנו בספר חיים טובים. והתפלה עליהם היא כדרך התפלה על התשובה וכיוצא בה שהכל כדרך שבא הכתוב ואמר לב טהור ברא לי אלהים שזה תלוי בזה והכל דרך הערה על מעשינו וכונותינו שיהיו טובים ואם נקראהו באמת הוא יתעלה יקרב לנו ויקרבנו אליו כמו שאמר קרוב י"י לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. וזהו חפצו בחיים והוא שנאמר עליו מלך חפץ בחיים כדרך שבא הכתוב חי אני נאם י"י אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל וזה כבר בא בתחלת היצירה שבקש מאדם שלא יאכל מעץ הדעת הממית וכן אמר לכל ישראל לבחור בחיים ועל הבחירה ההיא הם נדונים

ועל הדין ההוא אמר דוד ע"ה על כן לא יקומו רשעים במשפט וגומר ואחריו ביאר סבת הקימה ההיא וסבת מניעתה והוא אמרו כי יודע י"י דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד רצה בו שהשם משגיח בשלמים כפי שלמותם וכפי קורבתם אליו בדעתם אותו ודרכיו כמו שבא על משה רבינו ע"ה הקרוב אליו באמת כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם ואמר ואתה אמרת ידעתיך בשם אבל הרשעים יסתיר פניו מהם ותאבד דרכם כפי רחקם ממנו והוא שאמר ודרך רשעים תאבד. ומה טוב המאמר הזה אשר פתח בו נעים זמירות ספרו ומה גדל שלמותו כי לפי המעט שהשגנו מכונתו כלל מהות הגמול ושתי סיבותיו הרחוקה והקרובה ובו גם כן הישרה טובה מהמבוכה הגדולה אשר נבוכו בה רבים בראותם צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו כי הוא הראה כי הגמול האמיתי הוא לנפש ואם יש צדיק ורע לו הרע ההוא הוא בעולם הזה שהוא כחלום אצל העולם הבא הנצחי.