מלמד התלמידים שעב

על החכמים. השלישי המלעיג על המצות. הרביעי השונא את התוכחות. החמישי המבזה את רבותיו ושאר תלמידי חכמים ופרנסי הקהל ומנהיגם כי התורה צותה לשמוע אל השופט אשר יהיה בימים ההם ושופט שם למנהיג כי כן היו קוראים שופטים למנהיגים הראשונים לפי שהם מכלכלים דבר העם במשפט. ואם אחד מאלו החמשה נועל שערי תשובה מה יעשו כלם כשיתקבצו באיש אחד הלא יירא מהיום הבא ויעזוב אותם עזיבה גמורה ושב ורפא לו ויכתב בספר חיים. וספרים אלו שאמרו ז"ל שהם נכתבין הוא על דרך שאמרו ז"ל וכל מעשיך בספר נכתבין ואמרו עוד הפנקס פתוחה והיד כותבת והכל משל לדבר נזכר ועומד לפי שאין לפניו שכחה. ובא על דרך שבא כתבם על לוח לבך והוא נאמר בדרך משל בספר הזכרונות אשר למלכים שיכתב בו מעשה העובד ומעשה המורד

ואחר שנאמר שהספרים נכתבין אם כן בראש השנה שהיום יום נועד בישראל לחשבון. הן נפתחין ונדונין בו בני אדם לחיים ולמות ואם נפשך לומר אחר שהוא כן כל מי שעבר שנתו נודע שלא היה. רשע בשנה שקדמה לה. שאם היה רשע כבר נדון למיתה ומת. וכן כל מי שמת נודע שהיה רשע. וזה שקר גמור שהמציאות יכחישנו. עתה שמע בני תשובתך. ידוע שחיים שם משותף ומסופק יאמר על חיי הגוף ויאמר על חיי הנפש ובשני הענינים יאמר על חיים גמורים ויאמר על הבריאות הבא אחר החלי וכן המות יאמר על שני ההפכים והדין הנזכר אין לסלקו מחיי הגוף וממיתו אם כן הירא את דבר י"י ודואג למיתת גופו ראוי לו שירא מהיום הגדול הזה כי פעמים שנדון האדם אף על חיי הגוף אבל על חיי הנפש אין ספק שכלם נדונין בראש השנה הצדיק נדון בו לחיים רוצים בו שהשם משגיח בו השגחה הראויה על החי ויצוה מלאכיו לשמרו בכל דרכיו. והרשע נדון בו למיתה והוא שיסתיר פניו ממנו וישכח כמת מלב וזה כפי אשר בחר כל אחד מהם דרך החיים או דרך המות כמו שאמר החיים והמות נתתי לפניך. ואמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המות ואת הטוב ואת הרע. ואמר כמבאר זה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את י"י אלהיך וללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקותיו

ואמר אחר זה כי הוא חייך ואורך ימיך וגומר. וזה הדין הוא בכל שנה באשר האדם שם כמו שאמר הנביא ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה גם כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות. ואע"פ שכבר נכתב לחיים בעוד שהיה צדיק ימחה מספר החיים מאחר שתוהא על הראשונות כדרך שבא ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. וכן אם היה צדיק כל ימיו ובסוף חזר בו ועשה מעשה עול ומת מתוך אותם המעשים נדון למיתה כלומר שיורד לגיהנם ואינו עולה כמו שאמר הנביא ושנה ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהן בעולו אשר עשה ימות ואמרו ימות אחר שאמר ומת עליהם הורה שהוא מדבר על מיתת הנפש והיא המיתה השנית.