מלמד התלמידים שסב

רצה באמרו כבד את י"י מהונך ותבואה כנוי לחכמה כי כשם שחיי הגוף נמשכים לתבואה כן חיי הנפש הנצחים נמשכים לחכמה ויראת השם היא ראשית התבואה ההיא כמו שאמר ראשית חכמה יראת י"י ולפי הענין הזה אמר ומראשית כל תבואתך וכבר אמרו ז"ל על היודע להתפלל וקולו ערב כבד י"י מהונך אהני לברייך במאי דאהנייך וכן החכם בא להזהיר כל דורש חכמה ומבקש תורה שישים כונתו לכבוד השם והוא שיחזיק ביראת שמים וישים כל כונתו בחכמה ובתורה לדעת השם ולהכיר מעשיו הנפלאים לא שיסמוך בלמדו החכמה כדי שיקרא חכם או שיעשה המצות באברי גופו כסוס כפרד אין הבין כי אין המבוקש מן האדם רק שיחזיק בזה ובזה בכונת הלב לכבוד השם והוא שהקדים ואמר בראש הפרשה בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך ואמר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם וזה כולו לבחור הדרך הישרה שהיא אמצעית בכל המדות שהיא אצל השם תפארת לעושה בבחינת עצמו והיא תפארת לו מן האדם כי כפי זה הענין לא זולתו תתקיים החכמה לנצח ותלמודו בידו לעולם והלך לפניו צדקו וכבוד י"י יאספנו לפי חכמתו ומעשיו הטובים והוא שאמרו וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו. וכבר קדם לנו שהחכם יכנה המצות ביין המשמח לפי שפקודי השם ישרים משמחי לב והשבע נאמר על החכמה המחיה את בעליה ועל הדרך הזה ראוי שילכו מקיימי המצות בכל מקום ובכל זמן לשמוח בשם אשר צוה עליהן והוא שאמר הכתוב ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך י"י אלהיך וגו' כי אין השמחה המאכל והמשתה בלבד כמו שיחשבו רבים אבל השמחה היא שמחת הלב בקיום המצות ובזכור עליהן מעשי השם ונפלאותיו והוא שצוה ואמר ושמחת לפני י"י אלהיך ודע כי השמחה שהיא על ענין זה היא לאדם השמחה לבדו אבל מי שישמח במילוי כרסו יתן מאכלו לזרים לא לו כי אין האדם אדם באשר הוא אוכל כי כמה בעלי חיים אוכלים כמוהו ואמנם הוא אדם באשר הוא משכיל ויודע בוראו ומעשיו וכשישמח בו בהשכילו בדרכיו יהיו המאכל והמשתה לו לבדו אין לזרים אתו והוא שהבטיח הנביא על הזמן הטוב העתיד שיברא השם לאדם לב חדש ורוח חדשה לעבוד אותו כראוי

ולפי הענין הזה אמר נשבע י"י בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו. ואם זה כפשוטו טוב אצל הרבים אמנם המכוון בנבואה ההיא הוא כי כל מי שיגע בתורה ובחכמה ובמצות שלא לשם שמים ייגע לריק ולבהלה וכוחות הגוף שהם בני נכר בבחינה אצל צורת האדם אשר בה האדם אדם הם האוכלים והיא יורשת גיהנם בזה ובבא ועל השמירה מהענין הזה היה מצות הרב לתלמידיו במטותא מנייכו לא תירתון תרתי גהינם וכן אמר החכם פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי. פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי

והחכם שהתחברתי עמו דקדק בשלש שמות אלו שנמצאו לחכמים ולנביאים בענין הזה והם אחרים וזרים ונכרים ואני הודעתיו על זה