מלמד התלמידים שס

היה מספיק לחרוש ולזרוע כן הלומד או המלמד אם היתה כונתו שלא יהיה שום דבר בטל בתחילת למודו או בלמדו בני אדם לא הי' הזרע כדברים הפשוטים הקדומים. וכן אלו ימנע מפניה דברים הנראים לו כעבים לא היה משיג הקצירה שהיא בעב ענן וערפל לפי הסתר הענין ועל הדרך הזה צריך שיתבונן האדם בחרישה ובזריעה ולא יתרשל לסבה מן הסבות מהחרישה הטובה והראיה ר"ל העיון והדקדוק בו. והוא שכנה הנביא ירמיה בניר וכמו כן החכם שלמה לפי שהניר הוא סבה לגלות הנסתר בו והוא שבא לשון חרישה בהבנת החידה אמר לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי ולבאר זה אמר הושע הנביא נירו לכם ניר ועת לדרוש את י"י עד יבא ויורה צדק לכם וכבר הקדים לו זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד ולפי הענין הזה נאמר הזריעה על המעשים הטובים והקצירה על הגמול והנכון שהזריעה היא על המחשבה והקצירה על המעשים ואחר כן תבא החרישה והיא לדרוש את י"י בכל עת או רצה בו תנו זרע רב לדרוש את י"י עד שבא כענין שאמר החכם וצדיק יתן ולא יחשוך כמו שביאר הרב המורה וזאת החרישה הנזכרת היא סבה לתת רב מאכל המכוון והוא שאמר רב אכל ניר ראשים רוצה בו ניר הראשים שהם בעלי העיון וראשיהם הוא סבת רב האוכל על דרך שאמר ורב תבואות בכח שור או ראשים בא במקום דלים על דרך שאמר טוב רש הולך בתומו והוא שקרא מסכן וחכם וזה מבואר במקומו והענין בשניהם אחד הוא כי הניר הטוב הוא סבת רב האוכל על דרך שאמר ורב תבואות בכח שור אבל בלא חרישה אין דבר נמצא אפילו באבוס ששם ינתן המספוא והוא שאמר באין אלפים אבוס בר כי אין הדבר היקר הזה נמצא בלא טורח והשתדלות גדול בדרישה אמנם הדרישה צריך לה גבול לא שיהרוס האדם ויעבור הגבול והוא שרצה באמרו ויש נספה בלא משפט אמר שיש מן המעיינים שהוא נספה וכלה בסבת הניר כשעושה זה בלא משפט הפך מכלכל דבריו במשפט

ואל זה ההורס רומז באומרו רום עינים ורחב לב ניר רשעים חטאת וזה הפסוק בלא ספק נאמר על ההורס לראות מה שאין בטבעו שישיג אבל צריך שישתדל האדם במה שאיפשר לו להשיג ואפילו ישיגינו צער גדול על זה וכשיזרע האדם בצער ובעבודה קשה יחכה לשמחת ימי הקציר כדרך שהבטיח נעים זמירות הבטחה נעימה. יקיים אותה השם ברחמיו בנו ובצאצאינו כמו שאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבא ברנה נושא אלומותיו. (פרשת כי תצא כתובה בפרשת תזריע.)