מלמד התלמידים שנח

ועתה ראה והתבונן בזה בהערת רבותינו ז"ל על משלי החכם שאמרו שהמשיל תלמוד תורה בעבודת הארץ לפי שהעובד אדמתו החרוץ יפתח אותה תחלה ויחרוש שנית וישלש ואחר כך יזרע ויחרוש כן ראוי לכל תלמיד לנהוג בתלמודו כמו שסמכו למקרא שכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ומתוך כך יתבונן בפרשה ויוציא דבר מתוך דבר עד שלא יעלם ממנו דבר מדברי הפרשה והעובד העצל יספיק לו בפתוח הארץ ובחרישה אחת ולפי העבודה הזאת הפחותה הארץ תצמיח קוץ ודרדר ופעמים יזרע על הארץ מאין פתוח גם כי יצאו החרולים יניחם שם עד שיכסו התבואה וכן התלמיד לפי רשולו פעמים יצאו לו בלבולים וקושיות בפרשה או בהלכה עד שיניח מקצת מה שלמד ופעמים שלא יבין כלל כונת הפרשה והוא שאינו מוצא פתחה ומתוך כך הופך דברי אלהים חיים והוא פורץ גדר שישכנו הנחש שהשיא חוה עד שהאכילה בעלה מה שנמנע לו עד שגרם לו מיתה ואז שולח מגן עדן. ואל הענין הזה כונו רבותינו ז"ל באמרם על שדה איש עצל עברתי זה אדם ועל כרם אדם חסר לב זה חיה מצאנו אשה שנקראת אדם שנאמר כתפארת אדם לשבת בית. והנה עלה כלו קמשונים וקוץ ודרדר תצמיח לך. כסו פניו חרולים בזעת אפך תאכל לחם. וגדר אבניו נהרסה וישלחהו י"י אלהים מגן עדן. ועוד נאמר שם אלו זכית הייתי מעלה לך מכל אילני גן עדן עכשיו שלא זכית וקוץ ודרדר תצמיח לך. ואמר על שדה איש שהוא אדם ועל אדם שהוא אשה לפי שאדם נאמר תחלה על שני הפרצופין שנבראו כאחד. וכשנבדלו נקרא הזכר איש והנקבה אשה שנאמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת. ומדברי החכם עצמו הוציאו ויחס הכרם לחוה כי כן אמר מפרי כפיה נטעה כרם. והוא רמז למעשים הטובים שהם נמשכים ליראת שמים אמנם זממה שדה ותקחהו כי היא בעזר האדם אבל לא לעבדו כי אדם יעבדהו כמו שאמר ועתדה בשדה לך ויחס השדה לאדם והכרם לחוה. נמשך למשל כפי מה שהקדמנו שהלחם היוצא מן השדה לבב אנוש יסעד ובו החיים מתמידים לגוף כפי זמנו הנתון לו וכן החכמה שבה קבלת עול מלכות שמים היא חיי אדם הנצחיים. והיין היוצא מן הכרם משמח לב ומטיב המזון

וכן פקודי השם הישרים שהם נמשכים לכלי הגוף הם משמחי לב ומעמידים החכמה. ולפיכך צריך כל אדם בעל לב שישתדל בזריזות בחכמה ובמצות כדרך העובד אדמה החרוץ ואז לא יקרהו מקרה העצל וראוי לו שישית לב על זה ולקחת מוסר כמו שכתוב ואל זה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר ר"ל התבוננתי בזה וראיתי הסבה ולקחתי בו מוסר להשמר מן הסבה ההיא והוא מה שאמר מעט שנות מעט תנומות ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן הכל כמו שקדם במשל האחר

ולפיכך ראוי לכל מי שיכון לעבודת השם שיפתח ניר לבו ואל יזרע אל קוצים כדרך עבודת השדה כמו שאמר הנביא ירמיה נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. ואמרו אל תזרעו אל קוצים אפשר שרוצה בו