מלמד התלמידים שנז

ויאגור. ולפי שרב התלמידים יפסקו תלמודם ויעזבוהו אחר צאתם מבית הרב כהה תחלה בעצל על זמן הקצירה כי בזה יכשלו רבים מן התלמידים ולהכלים מי שהוא על הדרך הזה המשיל בנמלה שתכין בקיץ לחמה ותאגור בקציר מאכלה. והנמשל בלחם ובמאכל אפשר שבא לרמוז על שני מיני מאכל הנפש האחד הנמשך לידיעת השם ואהבתו והוא קבלת עול מלכות שמים והשני מה שנמשך לדרכי השם שהוא קבלת עול מצות כי הלחם הוא המזון הטבעי לאדם ושאר המאכלים הם הפרפראות וכן כתוב למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם

וכבר בא בתורה כי לא על הלחם לבדו. ורבותינו ז"ל אמרו כי לא על הלחם לבדו מדרש כי על כל מוצא זה הלכות והגדות. וכפי הנמשך בדברי דורשי רשומות כי על כל מוצא פי י"י הוא שידע האדם כל המציאות הנמצא ברוח פיו כפי אשר רצה ולא יספיק לו כאשר למד מאחרים רק ישתדל בכל עת על ההכנה לעת המאכל והעת ההיא אחר המות והוא בעת היות הגוף טמון בארץ כדרך הנמלה ואם יתרשל בזמן מן הזמנים לא די שלא יוסיף הכנה רק יאבד מעט מעט ממה שהכין לו ממה שלמד ואשר הגלית במעשיו. והוא שהכלימו ואמר עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב לפי שזה דרך העצל תחלה יתן זמנו לשינה והוא התרדמה התכופה ואחר שיקיץ ישוב ויתנמנם ואחר זה יחבק ידיו זו בזו והוא שוכב כן דרך העצל בלמוד קצת הזמן הראוי לא יביט בתלמודו כלל וקצת זמן יביט בדרך הפסק וסירוגין ואחר כן יביט דרך עראי וסופו מה יהיה ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן רצה לומר שלא יתיאש מן הפורענות ויאמר מאחר שלמדתי זמן רב ואעשיר מה לי לטרוח עוד ולברוח מן הרש והלא הוא רחוק ממני מאד אל יטעך זה כי הרש יבא כמהלך שיבא למחוז חפצו פסיעה אחר פסיעה ואם רב ממנו הדרך והמחסור יבא כאיש מגן שהוא בא מעט מעט ומגינו עליו וחרבו על ירכו ובקרבו אל אוובהו יכהו מכה רבה ולפיכך ראוי לכל בן משכיל שלא ירדם בימי הקציר וכל ימיו ורגעיו יתן לאגור מאכלו כפי מה שהעיר החכם במשל הנזכר

וכן העיר על הדרך הזה בעצמו האיש העומד בבית רבו הלומד בדרך התרשלות ועצלה והוא אשר לא יחרוש בחורף ועל האיש ההוא המשיל ואמר על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והם ז"ל אמרו זה שקנה שדה כבר זה שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וכרם ולא עמל בהם סופו נקרא עצל ולמה נקרא חסר לב לפי שקנה שדה וכרם כבר ולא עמל בהם כך מי שלמד תורה ולא נתעסק בה מנין שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא שנאמר כסו פניו חרולים ועליו הוא אומר וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ואומר ופורץ גדר ישכנו נחש שפורץ גדרן של חכמים.