מלמד התלמידים שנו

כל מעשה טוב ואם יקרהו עון על צדקותיו או סכלות ושכחה בחכמתו ישתדל ויטרח להיטיב. כל זה רמז באמרו ראה דרכיה וחכם

ואמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל לפי שידוע ששאר בעלי חיים אף על פי שהם בעלי תחבולה אין זה מכח השכל אבל מכח הדמוי. אמנם מין האדם יש לו כח השכל לדעת האמיתות ולפי הכח הזה יתיחסו אל האדם דעה ובינה והשכל כמו שקדם בפרשת והיה עקב תשמעון. ולפי ששלשה אלה נמצאים באדם ואינם נמצאים בנמלה ולא בשאר בעלי חיים אמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל כי כן הם שלשתם על ענין אחד. או אפשר שבא להעיר על שלשה כחות השכל כמו שנזכר בפרשת ויהיו חיי שרה וכבר נמצא שם מושל על זה הכח כמו שבא מושל באדם צדיק ביראת אלהים. וממנו והוא ימשול בך. והשוטר יאמר לרודה בעם על פי השופט או על פי המושל כמו שבאה המצוה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כי זה מצורך ההנהגה שיהיו שם אנשים רודים בעם להכות ולענוש על פי החכמים המנהיגים ואם אין שם שוטר ומושל ישתדל השופט בעצמו שישים משטרו על העם ואם לא טרחו לריק והעם יהיה כצאן אשר אין להם רועה כי טבע בני אדם חלוק זה מזה ורצון זה כנגד רצון זה ולולי ממשלת אחד עליהם לא תשלם ביניהם הסכמה ותרבה המחלוקת ולפיכך באה מצות שופטים ושוטרים והקמת מלך בעם למשול בו ולהדריכו דרך ישרה. ועל דרך זה ראוי לשכל שיהיה הוא השופט והשוטר בכל באי שער עירו רוצה לומר בכל כוחותיו ויצוה אותם ויטריחם למצא הראוי לו בעת מצא כפי מעשה הנמלה ומה מעשיה תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. ואחר שהעיר החכם על ההכנה בזמן הקיץ והקציר צריך לבאר כפי המשל על אי זה זמן מהזמנים העוברים על האדם היתה כונתו אם כל ימי חייו או על קצת ימיו. ואם הוא על קצת ימיו על אי זה מקצתו ואם הקיץ והקציר זמן ההכנה מתי זמן האכילה. ונאמר שזה כולו וכיוצא בו כשיצא לנו ספק בדברי שלמה ע"ה או זולתו מן החכמים נחפש שאר דבריו היטב ויתבאר לנו הדבר המסופק. וכאשר חפשנו דברי שלמה על הענין הזה מצאנו לו כתובים נמשכים למשל הנזכר אמר אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש ואמר מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין. ואחר שמצאנו שכהה בעצל על העצלה בחרישה בזמן החורף ועל העצלה באגירת הלחם בקציר ובקיץ ידענו כי ימות החורף הצמיחה הגדול והלחות וימות הקיץ והקציר הם זמן הבשול וההיתוך והיובש. והאדם עד ארבעים שנה הולך הלוך וגדול ומארבעים ומעלה הולך הלוך וחסור גם בלמודו לא ישלם עד היותו בן ארבעים כמו שאמר בן ארבעים לבינה לפי שרתיחת הלחות מונעת זכות ההבנה לפיכך יתבאר לנו כי החורף במשל הזה הוא נשוא על זמן הבחרות והוא זמן החרישה כי כן ראוי לו לדרוש ולחקור מפי אחרים ולשמוע וללמוד ולשנות וללמוד כל מדה טובה גם כן מפי הטובים ואחר שיגיע זמן הבינה עליו להתבונן באשר למד להוציא דבר מתוך דבר ואז יקצור