מלמד התלמידים שמט

ואשר הוא האות עליו הוא הסבה התכלית והוא הסבה החשובה משאר הסבות ואני רואה כמה אנשים מניחין תפילין וקובעין מזוזות ולא יעלו על לבם מה שכתוב בם כל שכן שאינם מרגישים בכונה הראשונה בם ואין אלה אלא כמתעסקים המגלגלים חגורתם או אשר בידם שפעולתם הבל. והראוי לכל משכיל שיעשה המצוה בכל לבו כדרך כל בעל מלאכת מחשבת כי הבונה בית יכוין לבנותו כאשר ראוי לו וכאשר תשלם המלאכה יהגה בו והוא סוף המעשה שעליו היתה תחלת המחשבה וכן המקיים מצות תפילין ומזוזה תחלה יש לו לדעת מה שכתוב בו ואחריו ידע ויתבונן כי הם לאות ולזכרון. ואמנם שתי הפרשיות שהאחת לקבל עול מלכות שמים והאחת לקבל עול המצות שבהן החפץ על דרך הכונה הראשונה באה המצוה לכתוב אותן בתפילין ובמזוזה לפי שזה צריך בכל מקום ובכל זמן לכל אדם אבל שתי הפרשיות האחרות שבאו על מצות בכור אדם ובכור בהמה להזכיר יציאת מצרים והזכר ההוא בא כפי הכונה הראשונה כדי להאמין בשינוי טבע הצריך לקיום אמונת הגמול הגופני הספיק בכתיבתן בתפילין בלבד והוא שאמר והיה לך לאות וכבר קדם שהרצון בו והיה לך לאות כי ביד חזקה וגו'. למען תהיה תורת י"י בפיך

ראה גם ראה כי כל המעשים שבאו במצות באו להזכיר היחוד והאהבה והיראה וללמד איש רעהו כפי מה שהוא. ונודע מתוך דברינו כי לפי שלא נירא ולא נאהב כראוי נעזבנו ושולחנו למקרים ובשובנו אל י"י תבא הגאולה בדרכי המופת אם יתמהמה חכה לו והוא שאמר הנביא ביעדו הגמול אל רודפי צדק כי נחם י"י ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן י"י ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. אפשר שאמרו כעדן כגן י"י בא לרמוז על ירושלם שבשמים ששם עולים בני עליה. אמנם בקריאת יודעי צדק אין ספק שעל ענין זה רמז באמרו אל תראו חרפת אנוש ומגדופותם אל תחתו שהאומות מחרפות ומגדפות אותנו בזה על אמונתנו בבחינת הטוב הגופני והתענוג הכלה והבלה הנמצא אצלם בהיותם שוקטים על שמריהם ואמר שבסוף יבלו כלם כבגד שהוא עומד בקופסא אבל אנחנו הנשטחים לכל רוח נעמוד לעולם וישועתנו לדור דורים ולא תכלה לנצח

והוא שאמר כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים. פרשת עקב. ביראת י"י מבטח עוז ולבניו יהיה מחסה יראת י"י מקור חיים לסור ממוקשי מות

היראה היא כשיפחד האדם וירא פן יקראנו רע אם יהיה כך או לא יהיה כך והוא נשמר מן הענין ההוא והתורה צותה ליראה