מלמד התלמידים שמח

בזמן אבל האהבה היא הקודמת במעלה ולפיכך נסמכה ליחוד שהוא העיקר ואחר שצוה על היחוד ועל האהבה שהכל תלוי בשתי מצות אלו צוה על דרך קיומן ואמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך והנמשך לזה. ותחלה צוה שיהיו חקוקים על הלב כדרך שבא כתוב על לוח לבך ובא בתורה ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך הנה בפסוק הזה צוה לזכרם תמיד ועוד דרשו בו שלא יקרא למפרע שלא יקדים תיבה לתיבה או פסוק לפסוק אבל מותר לקראו בכל לשון שכן משמעות שמע בכל לשון שאתה שומע רוצה בו שאתה יודע ובלבד שידקדק באותו לשון בקריאה. ואחר זה צוה ללמוד הדברים האלה לבנים ולתלמידים הם בכללם שעיקר הבניות הוא בנפש אבל הבנים קודמין שבהן בניות הנפש והגוף. ואחר זה צוה לקרא ק"ש פעמים ביום והוא אמרו ודברת בם וגו' בשכבך ובקומך. וביארה הקבלה שזמן השכיבה הוא כל הלילה שרוב בני אדם שוכבין בו על מטותיהן אבל כדי להרחיק את האדם מן העבירה ציוו חכמים שלא יאחר עד אחר חצות. ועוד צוו כמו כן שלא יאכל אדם ולא יישן אחר זמן הקריאה עד שיקרא והזמן ההוא צאת הכוכבים וכפי המנהג הפשוט שקיעת החמה וכן מצות סופרים שאע"פ שקרא קריאת שמע בברכותיה יקרא פרשה ראשונה כשהולך לשכב. וכן ביארה הקבלה שזמן קימה הוא עד סוף שלש שעות שהוא רביע היום ומצותה לכתחלה שיקדים מעט להנץ החמה והוא כאור היום שאין הכוכבים נראים וזה לפי שהוא זמן קימה לרוב בני אדם. ומה שאמר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך אע"פ שמשמעו שבכל עסקיו שהם בישיבה או בהליכה צריך שידבר בם אמנם הקבלה ביארה שבאה לפטור העוסק במצוה והחתן וכיוצא בו שיש לו טרדת הלב במצוה

ועוד דרשו חכמים בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים רוצה בו למעט שיחת חולין. ועוד אמרו עשה אותן קבע רוצה בו שיקבע אותן ולא יניחם מפני עסקיו הצריכים לו. ואחר כן בא וקשרתם על מצות תפילין ביד ובראש לפי שהיד כלי לפעולת האדם וצוה שיהא אות האמונה והמצות וזכר יציאת מצרים לפניו כדי שיהיו כל מעשיו לשם שמים וכן יושמו במקום ציץ על הראש כי משמעות הטוטפות הוא ציץ ובא על דרך רמז כמו שאמר החכם תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך וזה כולו כנגד ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הכולל המינות והזנות והם כוללים האמונה והמעשים ותפילין על ידיהם כנגד הלב ושל ראש כנגד העינים

והקבלה בארה שמלת טוטפות רומזת על ארבעה בתים טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ולפי קדושתם הצריכו לו גוף נקי וקדוש. ואחר זה בא וכתבתם על מצות מזוזה כדי שיזכור האדם את השם בצאתו ובבואו והמזוזה היא שתי פרשיות בלבד שמע והיה אם שמוע לפי שבשתי פרשיות אלו בלבד באה מצות וכתבתם והתפילין הם ד' פרשיות שתים הנזכרות ועוד קדש והי' כי יביאך לפי שבארבע בע פרשיות אלו באה המצוה בתורת שתהינה על היד ובין העינים.