מלמד התלמידים שמ
Malmad ha-talmidim 340 · מלמד התלמידים · free full Hebrew text
Open in the reader →ההם רצה בו אל השופט אשר יהיה בימים ההם כלומר הגדול שבדורו שיפתח בדורו כשמואל בדורו. והראיה הברורה שזה רצה בכתוב הזה מה שאמר אחר זה והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט אשר יהיה בימים וזה הורה לשמוע אל דברי החכמים שבכל דור ודור בענין התורה ושלא לסור מכל הדברים אשר יגידו כמו שאמר לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך ימין ושמאל. ועליהם ראוי לסמוך בכל ספקות התורה לא על משמעות הכתוב בלבד שאין שם דבר מספיק בעצמו אבל צריך עד ממקום אחר כמו שאמרו רז"ל היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר ר"ל כשם שהצורך לסחורות להביא אותן ממקום למקום להמציא המזון לכל כן דברי תורה צריכים למקום אחר והוא הקבלה והוצאת דבר מתוך דבר
וכבר התאמת אצלנו מצד הקבלה שמצות ק"ש שלש פרשיות שמע והיה אם שמוע ויאמר והם אמרו למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי לקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואין ספק שאין הקריאה לבדה קבלת עול רק הכונה בה. והוא שאמרו שצריך להאריך באחד כדי לקבל מלכותו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם ואין הממלכה בתנועת הראש לבדה כמנהגנו הפחות היום שאנו מניעין ראשנו תנועה חיונית עד שהרבה פעמים היא אינה חיונית כי לא נרגיש בה ואין זה המכוון כי התנועה ההיא נתקנה על דרך נענוע לולב לכוון מלכות שמים בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם והכונה היא בציור הלב. ומה תועלת בתנועת הראש והלב דומם נרדם אין זה כי אם גנות גדולה ועון פלילי. הלא תראה במה יתוכח השם באמרו בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא הנשארה טענה אלינו אחר הויכוח הזה. כל שכן לקצת המתהללים במצות בבני עמנו שראוי לומר עליהם בפיו ובראשו בזוני ולבם רחק ממני שהרי נמצא בם שמניעים הראש בעת הקריאה תנועת הנער המשחק ולא יוציאו דבר מפיהם ומהם שיוציאו ולא יכונו בדבר כלום ואין זה קבלת עול מלכות שמים אבל פירוק עול וראוי להוכיח על זה תוכחה רבה לפי שזה הוא עיקר אמונתנו שהכל תלוי בו וטובה השתיקה מהדבור בזה. ואע"פ שאני יודע שאין דברי זה מקובל אצל רבים לפי המנהג הרע כבר הקדמנו שאין ראוי לאמת שתהיה ביישנית אבל ראוי שתקרא בראש הומיות על גפי מרומי קרת ואם לא יקבלנה רק אחד מני אלף חובה על האמת לחמול על היחיד ההוא
ורבותינו ז"ל אמרו בפי' אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. וכן אמרו אם יכול לכוין לבו ולהתפלל יתפלל ואם לאו לא יתפלל והבא מן הדרך פטור מן התפלה עד שתתישב לבו. ועוד דקדקו בקריאה שתהא תמה ליתן ריוח בין הדבקים. ואחר שדקדקו כל כך בקריאתה אין ספק שצריך לדקדק יותר בכונה ואע"פ שהקלו בכונה ובלבד שיכוין