מלמד התלמידים שלט

צרכי בדרך ישר וצדק או למצוא צורך אחרים המוטלים עליו. והכונה הראויה בבריאות הגוף ובמציאות הצורך כדי למצוא דברי חפץ שאינם נמצאים עם חלי הגוף או חסרון לחם לאכול ובגד ללבוש לא שיבקש האדם הבריאות כדי שימלא תאוותיו מהבלי העולם ולא יבקש גם כן הממון כדי להשיג היתרונות כי הן המביאות כל מגרעת אבל יספיק לו המספיק ובזה ישיג הכונה. ואל זה הענין באה מצות קריאת שמע בשכבך ובקומך שתי הערות לשני זמנים כסדר מעשה בראשית ויהי ערב ויהי בקר שהחשך קודם לאור כדרך כל העדר. ובאה הקבלה האמתית שמצות קריאת שמע היא שלש פרשיות שמע והי' אם שמוע ויאמר. ואע"פ שפרשת ציצית הכריחו קריאתה מדכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך לא תחשוב שהיא מצוה בפני עצמה שאין משמעות הכתוב כן שהרי ראש הכתוב ההוא שבעת ימים תאכל מצות. אמנם הכתוב הזה הודיענו שכונת התורה להזכיר יציאת מצרים בזמן שכיבה ובזמן קימה וכבר נכלל זה במצות ודברת בם. לפי שיציאת מצרים מאמתת עשות הנפלאות והאמונה ההיא מביאה האהבה ומורה על אמתת החדוש כמו שהתבאר בדבור הראשון והחדוש מורה ומאמת במעט עיון מציאות המחדש שהדבר לא יעשה עצמו בטרם היותו וזה יורנו בדרך קרובה שאחד הוא אלהינו ונמצא קריאת שלש פרשיות אלו מצוה אחת כמו שכתיבת המזוזה מצוה אחת ואע"פ שהן שתי פרשיות חלוקות בתורה. וזה שכתב הרב רבינו בספר אהבה מצות עשה אחת לקרוא קריאת שמע שתי פעמים ביום ומה הוא קורא שלש פרשיות

והכלל הגדול שידיעת כל המצות תלויה בתורה שבעל פה ועליה סמך משה רבינו ע"ה בקצורו בתורה שבכתב הלא תראה שהוא היה מאריך מאד בספורי התורה להחזיק באמתתם ולהראות החבוב בכל דרכי השם. אבל במצות היה מקצר בתכלית הקצור מדעתו מעלת הדבר הנאמר פה אל פה על הדבר שנכתב בספר לפי שדבר הנכתב תפול המחלוקת כפי דעות הקוראים כמו שאמרו שבעים פנים לתורה כפי מספר הלשונות. וכבר תעו רבים והתעו אחרים בדברי משה רבינו ובדברי שאר הנביאים ואל זה הענין היתה הכונה בקצור דברים במצות עד שבאו קצת מצות בדרך הרמז כדי שיקבלו האמת איש מפי איש ולא נספק בדברי הקבלה שהם העיקר במצות. ועל דרך זה באו ג"כ סודות התורה לקבל באורם מפי היחידים יודעיהם לא שנסמך במה שנראה מן הכתוב בלבד כי יש שם דברים נמנעים לפי משמעותם הפשוטה ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים יהושע ושאר הזקנים והזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה כמו שבאה המשנה משה קבל תורה וכו'. ולפי אורך הגלות היתה התורה משתכחת מישראל אם לא היתה נכתבת ולפיכך התירוה לכתבה ועם כל זה כולן סמכו בבאורה שישמע האדם בכל ספקותיו אל דברי חכמים כמו שבא בתורה כי יפלא ממך דבר למשפט. ואמר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהי' בימים