מלמד התלמידים שלח

והנמשך אליו מן האמת. והוא שהוא מלכנו ושופטנו ושהוא עושה נפלאות כמו שהתאמת ביציאת מצרים וכמו שבארנו בדבור ראשון באמרו אנכי

ובמשנה תורה שבא לבאר התורה בסוף ימיו כמו שכתוב הואיל משה באר את התורה הזאת למה לא נסמכה פרשת שמע לפרשת אנכי לגודל הענין לבאר אמתת האמונה והוא היחוד הגמור. ואל זה הענין הגדול כונו מתקני התפלה והברכות וההודאות כדי להשלים כונת התורה שאמרה והיו הדברים האלה וגומר ודברת בם וגומר. ועם כל ההערות האלה לא די לנו שלא נוערנו משנתנו אבל תרדמה גדולה נפלה עלינו עד שנקרא שמע ונברך מאה ברכות בכל יום בלא כונה ובלא הערה על ענין היחוד ואלו נברך על זה הדרך אלף אחת בכל אלה לא מצאתי כפי הכונה לפי שעשינו הכל קבע וכפי ההרגל לבדו נשארה הקריאה בלבד בפינו כאלו הכונה לחבר אחת לאחת למצוא חשבון ואין המבוקש ממנו להוציא בפה בלבד אלא לצייר בלב כפי אשר יאמר בפה כדי שנתעורר תמיד לאהבת השם ברוך הוא והוא שנטה לבבינו וכל מחשבתינו אליו בכל אשר נפנה והוא הנקרא עול מלכות שמים. ועם זה אפשר להשיג ההשגה האנושית לא זולת זה ולפיכך התיחדה פרשת שמע במלכות שמים ובאה המצוה לקראה בשני חלקי הזמן הנמשך לתנועת הגלגל אשר מהתנועה ההיא ילקחו המופתים על מציאותו יתעלה וכי הוא אחד לא גוף ולא כח בגוף ולפיכך התקינו ברכת המאורות אחת מברכות שמע כמו שקדם לנו הכל שיבחן המשכיל ויתעורר בדרך המופתים

וכשם שסדר הברכה ההיא הערה על זה ליחידים כך הזמן העיר להם על זה כדרך שבא יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. רצה בו יום ביום והקרוב אצלי שהמביע הוא הרקיע העליון המקיף בכל הוא שנאמר עליו הללוהו ברקיע עוזו לפי שתנועתו מורה ומחוה הדעת האמתי השכל וידוע אותו וכן שני חלקי הזמן האלה יש בהם הערה אחרת מסורה לכל. האחד שהוא הלילה הוא מיוחד להתבודד בו האדם בביתו ובמשכבו וראוי לפנות בו הלבבות מהבלי העולם ולהסתכל באמונה ומצות ולהרהר בם לא בהרהורי עבירה כמו שהעירו על זה כשהתקינו לומר ותהא מטתי שלימה לפניך וכן הכתוב העיר באמרו אמרו בלבבכם על משכבכם רצה בו שאין הכונה אלא בציור הלב וציור הלב האמתי הוא המאחר הערב והרנה החשובה והוא שאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. ורבותינו ז"ל אמרו אין רנה של תורה אלא בלילה כי אין המכוון בזמן ההוא לאדם המנוחה והשינה בלבד כמו שחושבים רבים אלא להעמיד הגוף על בריאותו כי זה מעבודת השם שהכונה בבריאות ההוא לשם שמים

וכן הזמן השני שהוא המיוחד למלאכת האדם הן שיעשה לעצמו הן שיעשה לאחרים. ולפיכך באה ההערה בו בקריאה ההיא בבקר כדי שיכון לשם שמים שבתו וקומו לכתו ועמדו ושאר עניניו אם שיכוון למצוא