מלמד התלמידים שכז

וזה הכתוב והנמשך אליו בא על שני פנים גלוי ונסתר כדרך פסוקי ספר משלי ואין לתמוה על זה יען כי נכתב בספר קהלת שאינו מחובר בדרך משל כי דרך כל חכם שטבעו מכריחו לדבר כפי השמות וכפי המליצה וכפי הענין שהרגיל בם. ונאמר שהגלוי מן הכתוב הזה בא להשלים הענין שקדם לו בשני הפסוקים הקודמים לו והוא שיהא האדם שמח במה שנתן לו השם מן הקנינים האובדים שהשיג בעמלו אשר יעמול תחת השמש והוא העושר באמת כי כאשר לא יזדמן לאדם מה שיחפוץ יחפוץ במה שיזדמן לו ובכל מה שיהיה לו או עליו לפי שכל ההווה הוא אשר רצה השם וזה רצה באמרו כי כבר רצה אלהים את מעשיך. והקדים בענין זה תחלה המאכל והמשתה כפי קדימת צורך המזון אל צורך המלבוש ושניהם צריכים לכל אדם בכל זמן ואחר כך הזכיר המשיחה שהיא צריכה לאדם בזמנים וכל מה שהוא ממינה כרחיצה ושאר הנאות התענוגים. וראה גם ראה כי במזון הזכיר הלחם והיין בלבד שהם המספיקים למסתפק והם צריך לכל ובמלבוש הזכיר לבון הבגדים לפי שלבון הבגדים ורחיצתם יקל על האדם והוא הנוי השוה בכל. וכן בתענוגים הזכיר משיחת השמן הקלה גם כן על האדם וזה כלו להעיר האדם על זה הסתפקות ושלא לרדוף התאוות ושלא לבקש המותרות. ולפי שהאדם צריך לו להיות עזר כנגדו לקיום גופו ומינו יותר מכל בעלי חיים כמו שאמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו כמו שהתבאר בפרשת אשה כי תזריע שעל הענין הזה בא הספור במעשה בראשית שהאשה נבראה מצלע האדם להיות האשה נשמעת אליו ולהיות תשוקתה אל אישה והוא ימשול בה ממשלה הראויה לפיכך השלים החכם ואמר ראה חיים וגו'

רצה בו שיתעורר האדם מהתנהג בדרך חיים ושלום כל ימי הבלו שהם ימי העולם הזה עם האשה אשר אהב להיות לו לאשה ואשר נתנה אשר רצה את מעשיו תחת השמש רוצה בו שהשם בחר אותה להיות חלקו מכל קניני העולם הזה כל ימי עמדו שם ויש לו לראות החיים והשלום עמה כי היא חלק מחלקיו ועצם מעצמיו ובשר מבשרו והוא אמרו כי היא חלקך בחיים. ולפי שהאשה נבראת לעזר האדם והיה הצורך ממשלתו בה פחת מעלת צורתה ממעלת צורת האדם על הרוב ושם בטבעה שתהיה עובדת את בעלה מאהבה ומיראה להתמיד שלום הבית עד שהתורה אשר כל נתיבותיה שלום הקלה עול מצות עשה שהזמן גרמא מעל האשה כמו שהתאמת מן הקבלה לפי שאם היתה חייבת בהן היתה טרודה בקיומן בזמניהן ולא היה לה פנאי לעבוד בעלה ולעשות מלאכת הבית והיו באין לידי קטטה. מצורף אל זה כי לפי מעוט שכלה מעטה מצותיה הבאות להעיר על השגת השלמות והמין מן המצות הזמניות הוא ראוי יותר להקל בו לפי שהמין האחד מכון לעצמו יותר. וכן לפי שלום הבית אסר לאיש דודתו והתיר לאשה דודה כי הטבע נותן שימשלו השרשים בענפים ואלו היה האדם נושא דודתו היתה האשה מושלת בבעלה הפך מה שהיתה הכונה אבל כשתנשא