מלמד התלמידים שכג

אופני המשל בפי הכסיל ולפיכך ראוי למנעם מהם ועם זה נמנע בחכמת בני אדם כל שכן וכל שכן בנבואה הבאה מאת השם בתכלית שלמות האדם

וזה דבר נודע אצל החכמים היודעים האמתות והמבחינים הטוב והוא דבר מפורסם בדברי קבלה עד שאמרו ז"ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. והם בארו שהשמח בחלקו ופרשו בו המסתפק הוא העשיר והוא המואס המותרות הנהנה מיגיעו ואוכלו הפך מי שנאמר בו ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו רוצה בו להנות ממנו כי לא לשלול ממנו האכילה שהיא בליעת הגרון בלבד בא רק רוצה בו שאינו רוצה להנות משלו ולשמוח בו רק כל ימיו מכאובים וכעס ענינו והוא רעב. ולפיכך בליעת גרונו אינה אכילה וכן שאר הנאותיו אבל השמח בחלקו הוא הנקרא אוכל יגיעו ולפיכך סמכו זה למה שכתוב יגיע כפיך כי תאכל

וכן ביארו שהכובש יצרו בכעס ושאר התעוררות רע הוא גבור וסמכו זה למה שכתוב טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. וכן בארו שהלומד מכל אדם רוצים בו אם שיהיה המלמד נבזה או נכבד בעל דת או אינו בעל דת הוא חכם כי זה דרך דורש חכמה וסמכו זה למה שכתוב מכל מלמדי השכלתי וגו' וראיתם משם הוא כי כל אות המ"ם היא מורה שלמד כל החכמות ולא נטה לבו מדרך התורה כלל כי כן פתח בה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי. מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי ושאר הפסוקים נמשכים אל זה הענין. והקרוב אצלי שמאמר התנא בן זומא שאמר אי זהו חכם וכו' בא על הפסוק שאמר הנביא אל יתהלל חכם וגומר כי שם נזכרו שלשתן וכאילו הוא מפרש סוף הפסוק במה שהקדים לו ואמר אל יתהלל חכם וגומר ומאמר התנא הזה הוא כאלו אמר אי זהו חכם שראוי להתהלל בחכמתו הלומד מכל האדם רוצה בו לדעת האמת ולהשיגו על הדרך המפורש. ואמר אי זהו עשיר כמו כי רוצה בו אי זהו שראוי להתהלל השמח בחלקו רוצה בו שכל שמחתו הוא בעשרו במה שהוא חלקו כדרך יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כי אין שמחתו בעשרו בממונו או במדותיו הטובות רק במה שהוא חלקו לבדו. והוא שאמר כי תאכל לא שיאכלו זרים כחו כדרך רוב העולם. ומי שנמלט מזה אשריו וטוב לו וזה כולו נכלל למה שאמר הנביא בסוף השכל וידוע אותי. כמו שהתבאר במקום אחר

סוף דבר כבר התבאר מדבריהם ששלמות המדות ושלמות החכמה קודמין לנבואה. ואין ספק בזה כי החכמה היא הסבה כי היא המקרבת אותו אל בית השם. והתנא שבא לבאר בבשנה אלו התארים השלשה לפרסום הדבר ביניהם שאין שלימות לאדם זולתם כמו שנזכר מדבריהם אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר שהם הקודמים לשלמות ואינם שלמות כמו שנראה מדברי ירמיה הנביא באמרו אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגומר. וכבר יתבאר באלה