מלמד התלמידים שכ

הבהמיות ואחר לבו בהרהוריו הרעים והמספקים באמונה הלא אם הציצית בא להזכיר הרי הוא כמכיר וכופר ואלו היה שוכח היה לו התנצלות מעט לפיכך ראוי לאדם להתעורר במצות אלו ובשאר המצות לעשותן לכבוד השם ביראה ובכניעה ולהשמר בהם בשני המינים הנזכרים והוא שתהא המצוה נאה ומהודרת בנגלה כמו שאמרו ז"ל להדור מצוה עד שליש. ואמרו התנאה לפניו במצות וכו'. ושיכוון בעת המצוה למה שנוה עליה ויהיה הנסתר טוב ונאה מן הנגלה ואז ייטיב לראות ולהביט כי טוב ההבטה והראיה הוא בהסתכל האדם בדבר במה שיוכל להשיג ממנו הן בלמוד הן בנבואה כמו שנאמר על ירמיהו הטבת לראות כאשר דקדק בעיונו ואמר מקל שקד אני רואה ולא הקל על עצמו לומר מקל אני רואה. וזה הענין צריך לכל מבקש שלמות ואז אפשר לו להשיג השם ולחסות בצלו ואחר שיקשט עצמו ישתדל לקשט אחרים כמו שבא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם. כן צריך בכל דור ודור ובכל עיר ועיר. והאיש הנבחר כזה הוא הקדוש וברית השם עמו ועל זה נצטוו הכהנים ושאר משרתי השם כמו שאמר וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת וכבר התבאר זה

ולפי שפנחס קנא לאלהיו ומיראתו אותו לא היתה יראת אדם על פניו והרג נשיא שבט על חללו השם בעבירה שלא באה עליה בתורה לא עונש מיתה ולא עונש מלקות נתן לו השם את בריתו שלום. ושם ברית אמרו בו המדקדקים שהוא על משקל שבית ושרשו ברה והה"א במקום אל"ף שבאה במלת וברא אתהן שהוא ענין כריתה. ואיני יודע למה לא חברו אותו אל ברו לכם איש שהוא ענין בחירה כי האהבה השלמה בין שנים כשיבחר זה בזה ושם שלום נגזר מן שלם וענין שלם תמימות ומלוא כמו שבא אבן שלמה וצדק. ותשלם כל המלאכה. ולפיכך יאמר שלום על העדר מלחמה וקנאה כמו שבא על הרוב בלשוננו ומזה נאמר שלמים הם אתנו וזה לפי שהמלחמה והקנאה חסרון גדול לבני אדם והוא באמת מקלקל השורה. ואחר שהוא חסרון כשיעדר ימצא השלמות וכשיבא בכתוב על זה הענין יאמר בל"ע פאצ"י. וכן יאמר על שלום על בריאות הגוף ועמידתו בשלוה ובהשקט ומזה נאמר אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן ורבים כמוהו וכשיבא על זה יאמר בלעז שלוי"ט

ומזה הענין הוא קריאת השלום ושאלתו וכשהנפש על מתכונת ישרה יאמר לפי הדרכים האלה שהיא בשלום לבריאותה ושלותה ולהעדר האיבה הגופנית והרוחנית רצוני ברוחנית איבת השטן ולהיותה בשלום עם השם ואינה מכלל אויביו כמו שבא בשלום ובמישור הלך אתי. ולפי הענין הזה יאמר שלום על מעלות מדות או על מעלות השכל או על שתיהן. ומזה הענין הוא בקשת השלום שאנו מבקשים ממנו יתעלה ולפיכך תקנו ברכת השלום בשלוש אחרונות שהן על דרך מי שנטל פרס מרבו והוא אמרנו שלום רב על עמך כמו שבא שלום רב לאוהבי תורתך ונאמר וישם לך שלום.