מלמד התלמידים שיא

אחד נחנו או יאמרו ישר אנכי כפלוני ופלוני וזו סכלות גמורה. כי יש לך לדעת כמו שבחר רצון השם מין האדם משאר בעלי חיים כן בוחר באיש מאנשים ממשפחה אחת ובמשפחה ממשפחות משבט אחד ובשבט שבטים מעם אחד ובעם מעמים. הלא תראה שישראל נבחר מכל העמים ושבט לוי מכל שבטי ישראל והשבט ההוא בלבד הפקד על משכן העדות ולא היה רשאי אחד מהשבטים להקים המשכן או להורידו או לתת אותו רק הזר הקרב יומת. גם השבט ההוא נחלק לשלוש משפחות כנגד השלש כתות הנזכרות עבודת בני קהת באהל מועד בקדש הקדשים והיא היתה בכתף כי העבודה ההיא בדברים העצמים לאדם ואין לזרים אתם ועבודת בני גרשון ביריעות ובקלעים. ועבודת בני מררי בקרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו ועמודי החצר ואדניה ויתדותיה איש איש לפי מה שהיה ראוי. ואהרן בלבד נבחר לכהונה לא שהכל שוין באנושית ואפילו בדבר מצוה דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא מהם רואי פני המלך מהם עומדים בחצר המלך מהם עומדים בשער המלך מהם עושים בשכרם מלאכת המלך והולכים להם. וכמו כן החכמים הצדיקים השלמים בחכמה ובמדות אשר להם מהלכים בין העומדים הם רואי פני המלך ושאר החכמים הם העומדים בחצר ובעלי המעשים הם היראים הם יושבים בשער המלך ושאר עם הארץ עובדי האדמה ומי שהוא ממינם הם הנוטלין שכר על מלאכתן והולכין להם. וזה דבר צריך בו השתדלות רבה מתמדת לכל כת וכת מן הכתות ולהתנהג איש איש באשר הוא ר"ל המוכיח צריך שיוכיח הנוכח באשר הוא כפי הכת שהוא נמצא בה אם לפי טבע עצמו אם לפי טבע משפחתו וכן צריך שיסתכל בעצמו לפי החלוקה הזאת וידע מעלתו במה שראוי לו מן התוכחה וידבר בה כפי מעלתו. כמו שאמר אחד מן החכמים אין דבר שמועיל לאדם כדעתו מעלתו וחכמתו וידבר כפיהם וכמו כן הנוכח צריך שיסתכל בעצמו ובמעלתו אצל המוכיחים ומי הם אותם המוכיחים ומה מעשיהם ומה הגיע אליהם על ככה ומי שאין לו לב לבחון ולדעת זה ראוי שירחיק המקרבים אותו לעשות רצונו ותאותו ויתקרב אצל המרחיקים זה ממנו

וזה כלל גדול וחזק לשומעי מוסר גם לחכמים צריך השתכלות רב לפי החלוקה הנזכרת ואין צריך לומר שאין ראוי לאחד מהם שיעבור על דברי חבריו כל שכן על דברי רבותיו שהרי רבותינו ז"ל הזהירו על זה במקומות רבים ור' עקיבא שהיה השלם שבדורו והיה חבוש בבית האסורין לא רצה לאכול בלא נטילת ידים ואמר מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אעבור על דברי חברי. וזה דבר פשוט בתלמוד שראוי לאדם שיבטל רצונו מפני רצון אחרים ואפילו כשאין ברצונו שם עבירה אלא אחר שיש במעשיו או בדבריו שום אפקורתא צריך שלא יעשה ושלא ידבר לפני מי שגדול ממנו לפי שהעושה זה גורם הפסד גדול בעם שיעשה כל איש הישר בעיניו

והוא שאמרו רבותינו ז"ל כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה