מלמד התלמידים לא

לדבריו אמר פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי י"י ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. הורה כי רוב ההתחכמות שהוא רב האכילה גורם לכחש ולומר לית דין ולית דיין והנמשך אל זה ממיני הכפירה והוא ממיני הכזב ששאל מניעתו. ומיעוט הלמוד שהוא הריש גורם לגנוב והגנב הוא מחסר ממשלת אחר בסתר וכן המדבר בענין הגדול הזה בחסרון הלמוד יגנוב ממשלת השם לפי פחיתות עיונו ויתפוש שם אלהיו כמבוכת רב בני אדם המהרהרים רע אחרי משפטי השם בראותם הפסד אישי העולם הזה ועם אמונתם בממשלת השם ובהמציאו העולם אומרים כי אין העולם הכלה הזה ממעשיו וכיוצא בזה במה שידמו להגדיל השם. וזהו שכנה בשם שוא לפי שאינו בפרסום הכפירה כפרסום המין האחר ואינם כזב ושוא במדרגה אחת לפי שהראשון כזב בעצם השם יתברך והשני כזב במעשיו ולפי שהוא דבר שנבוכו בו רבים סמך לזה פרשה אחרת להעיר על המבוכה הזאת ואמר אל תלשן עבד אל אדניו פן יקללך ואשמת. לפי שידוע כי מן האדם ממנו עבדים וממנו בני חורין ולהם צד אדנות וממנו אדונים ולהם עבדים ועליהם האדון הוא המלך וכיוצא בו כן המציאות בכללו נמשך על הדרך הזה והחומר המורכב הוא העבד והוא אשר עליו סובב דבר החכם כי בו מוצב הסולם ולפי שהמבוכה בחומר הזה הוא לפי כלות אישיו שהם הדור ההולך על שדברו סרה על השם שהוא האב המוליד ומגנים גם כן הרכבת החומר שהיא האם היולדת והמבוכה הזאת היא למיעוט הלמוד או לרב ההתחכמות על דרך ההיקש והיא הסובבת בספר קהלת לפיכך קורא הדורות מראש ומזהיר אותם בדרך הערה שלא יתעו לגנות החומר הזה אצל השם כי פועל המלשין עבד אל אדוניו שהוא מספר אליו גנותו והוא גנות לבעליו ואמרו פן יקללך ואשמת אפשר ששב אל האדון ואם הוא שב אל העבד נאמר כפי ענין המשל כי העבד הזה יקלל בסוף ויארר המלשין עד שיכלה ואמרו ואשמת רוצה בו בפשיעתך יקללך. ועל דרך הכלל קרא הנבוך במשפטי השם והוא אשר יקלל אביו ואמו לא יברך באשר היא אמו וגנה הדור בשלילח הברכה ממנו ולא בחיוב הקללה. כי האמנם הוא מקללת אבל סכלות הדור ההוא באשר לא ישיג הטוב המכוון בה והוא שאמר דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. ואפשר שהדורות השלשה שהזכיר אחר זה הוא לרמוז על שלש כתות מהנכנסים לפרדס ונכשלים בו או אפשר שפרט הכלל לשתי כתות נבוכים לפי סבות שתי הקצוות הכת האחת מהם המדברים מאין חכמה הם הכסילים החכמים בעיניהם והוא שקרא דור טהור בעיניו ואמר דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ. והכת השני המתחכמים יותר וההורסים להסתכל במה שאין ראוי להסתכל ועליהם אמר דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו ואחר כן העיר על סבת המבוכה ההיא שהיא לסבת הסתכלם בשני מיני הפסד ההרכבה והם הפסד בעלי חיים והפסד הצמחים. והוא שאמר דור חרבות שניו ומאכלות מתלעותיו לאכול עניים מארץ ואביונים