מלמד התלמידים שח

בור ואין ספק שאין דבריהם כן בפירוש כי זה לא יוציא מפיו רשע לרשעו ולא סכל לסכלותו להרוג נקיים ותמימים. אך היוצא מדבריהם הוא זה לפי בחינת דבריהם אצל החכמים ולא ידעו החטאים האלה כי בנפשם הוא כמו שאמר והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ר"ל כי אותו הבצע שהוא מלוי התאות לוקח נפש בעליו כי על הדרך הזה ימות המת לעולם וכשם שהחכם יחיה הנשמעים אליו כן הפתי חסר לב ימית הנמשכים לדבריו גם כי יתן לו די ספקו בעולם הזה כמו שקדם לנו במה שאמר החכם שפתי צדיק ירעון רבים

ורבותינו ז"ל הפליגו בזה הענין עד שאמרו שאם היה אביו ורבו בשביה פודה רבו תחלה שאביו מביאו לחיי העולם הבא ולפי שהחכם ראה שהסכלים יתעוררו לדברי הסכל יותר ויותר מאשר יתעוררו לדברי החכם המלמד לפי שמצא מין את מינו הוסיף פרשה אחרת ואמר שהחכמים צריך שיזהירו על זה הזהרות רבות בכל מקום ובכל מעמד הוא שאמר חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה. בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. ואולי רמז בהזכירו חמשה מקומות על חמש הרגשות שהם סבות כל התאוות הגופנית המושכות האדם לאהוב פתי ולחמוד לצון ולשנוא דעת כמו שאמר עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת וראה לקרא ליחיד בפרשה ראשונה ולרבים בפרשה השניה כי כן ראוי לכל מנהיג להוכיח ליחידים תחלה בדרך נרצה ובדברים רכים ואחר זה משמיע תוכחותיו ברבים כדי לגעור ברבים מהם ולהכלימם והוא שאמר עד מתי פתאים וגומר. קרא הנפתים אל הסכלים פתאים לפי האמינם מה שאין ראוי להאמין כמו שאמר פתי יאמין לכל דבר. ואפשר שפתי הנזכר בפסוק עד מתי וגומר הוא שם לפתיות על משקל פרי מרי קרי וחביריהם וקרא אותם לצים לפי שאין להם מין האנושית רק הדבור לא השכל וכן יאמר בלשון לעז דברן לפי שדבריו בלא שכל והודיע החכם כי זה סבת מיתתם לפי שגדולם על הרע ישוב טבע חזק ולא יענו כאשר יקראו בזקנותם תחת שנאו דעת בבחרותם ולא בחרו דברי הטובים הוא שאמר אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני תחת כי שנאו דעת ויראת י"י לא בחרו. אבל השומע לחכמים ישכון בטח כמו שאמר ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה

גם החכמים הגדולים צריך שישמעו לגדולים מהם או לגדול נבחר ואפילו לא תהיה לו מעלה עליהם רק בדבר מועט או שנבחר על ידי נביא או חכם או רבים צריך מאד לפי ההנהגה האנושית שלא לחלוק על האחד הנבחר או על הרבים הנבחרים לפי שאישי המין הזה רצה לומר מין האדם לפי שהוא ההרכבה האחרונה הם חלוקי הטבע מאד. והם ג"כ צריכין זה לזה בשני מיני הספוק והם המזון והמלבוש ולפיכך צריכין למנהיג וצריך לחלוק לו כבוד ולירא ממנו ושלא לחלוק עליו וזו היא הסבה ההמונית המפורסמת אפי' בהנהגת