מלמד התלמידים שא

זה מאד עד שאמרו כל המספר לשון הרע כפר בעיקר לפי שראו אחרית המרגיל עצמו בדבר סוף שהוא כופר בעיקר וראיתם על זה אשר אמרו לשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו

וצריך להתבונן בפרשה זו איך אמרה תורה שלח לתקלה כפי מה שנראה מראש הפרשה שהשם צוה משם לשלוח אנשים לתור הארץ ולראות העם החזק הוא הרפה ואחר שהשם נלחם להם מה מקום היה למצוה זו. ועוד איך צוה השם דבר שלא יצא ממנו רק נזק גדול כזה שנחתם גזר דינם עליו כפי מה שקדם. ועוד מה ראה משה רבינו עליו השלום להזהיר אותם על כך לחקור על הארץ ועל העם ועל הערים וידוע היה אצלו שהיה הנמצא כנגד המבוקש אצלם בחקירתם והוא החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב וכן רב החקירות הנזכרות שם. ועוד שבפרשה זה נראה שהשם העיר זה וצוה אותם לשלוח מרגלים דרך מצוה

ובפרשת אלה הדברים נראה שהם השתדלו מעצמם ופצרו במשה רבינו לשלוח אנשים לראות הדרך בלבד והערים הראויות לבא אליהם תחלה לא דבר אחר ומשה ע"ה הורה להם זה להשלים רצונם הוא שאמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהם. וייטב בעיני הדבר וזה בא על הדרך שאמר יהושע לכו וראו את הארץ ואת יריחו ואותם המרגלים הלכו והצליחו. ונשיב ונאמר כי מאחר שמצאנו בדברי משה בהוכיתו את ישראל שאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' אין ספק שמאתם יצא הדבר ובהשתדלות רבה ובפצירה גדולה מהם נהיה הדבר הזה הוא שאמר כלכם. והשם אשר לו נתכנו עלילות אשר נתן ביד האדם רשות לבחור בטוב או ברע הניחם בדבר זה לרצונם עד שהתחייבו למות במדבר אנשי המלחמה היוצאים ממצרים שהיו מוטבעים במעשה ארץ מצרים ומורגלים בחומר ובלבנים וברצון השם הנותן רשות ביד האדם לבחור לרצונו נתרצה להם משה בדבר זה הוא שאמר וייטב בעיני הדבר כדרך שבא וייטב בעיניו שרצה בו שהודה לדברי אהרן כמו כן רצה בזה שהודה להם ולא מנעם ומה שהורה להם משה מדעת הקב"ה הורה שנתן רשות לאדם והוא שדרשו רז"ל וייטב בעיני. בעיני משה טוב ולא בעיני המקום. ומאחר שאמר ולא בעיני המקום נודעה הכוונה וכמו כן דרשו שלח לך לדעתך איני מצוה אותך על פי י"י. ברשות י"י. הכל על הדרך הנזכר והדבור המיוחס הנה לשם הוא אם כן על דרך נתינת הרשות הקדומה כמו שבא במקומות רבים לא שהשם צוה זה או כון אליו. ראה והבן זה כי לא דבר רק הוא. עוד ראה זה מכונת הספור הזה שאחר שמשה רבינו נראה שידע סוף עצתם כשקרא להושע יהושע ורצה בו יה יושיעך מעצת המרגלים אם כן למדך כאן שידיעת השם בעתיד לא תכריח האיפשר וכשם שלא נדע עצמו כן לא נדע ידיעתו לעולם איך היא כי ידיעתו הוא עצמו וזה דבר הכרחי באמונתינו ובקיום דתנו. וכן נראה לומר שאותן החקירות