מלמד התלמידים רצג

שהוזכר בפרשת במדבר סיני כי לפי ענין אחד לקח העומדים האלה על ישיני עפר שיקיצו ויקומו. ולפי ענין אחר לקחם על השרפים ועומדים לעד למדך השלם הזה בתרגומו כי המאמין אמונה קיימת בעולם הבא בהכרח מאמין בתחיית המתים לפי שהזוכה לעולם הבא יזכה לתחיית המתים לא זולת זה שאמתת העולם הבא היא בצאת הנפש מן הגוף תבא בעולם הבא כמו שאמרו העולם הזה דומה לפרזדור לפני העולם הבא וידוע כי פרזדור הוא שם לבית שער הסמוך לבית והוא שאמרו התקן עצמך בפרזדור כדי שתכנס לטרקלין נאין ואחר שתבא הנפש בהיכל לפני המלך שמה תעמוד ולא תכלה והיתה לעולם וגם הגוף לא יעשה כלה אבל ישוב אל שרשו ובאחרית הימים יעמוד לגורלו וישוב גוף חי אז יחיה האיש המת בשני חלקיו והם הגוף והנפש וזה רצו באמרם ז"ל ואל עפר תשוב מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה ואל עפר תלך אין כתיב כאן אלא תשוב

ולפי שהעולם הבא הוא הקודם הקדימוהו לתחיית המתים בברכת מאורות של שבת שהוא מעין העולם הבא. ובסדר הברכה ההיא התבאר שהעולם הבא ותחיית המתים הם שני ענינים בשני זמנים והעולם הבא הוא הקודם. ומי שאינו זוכה לו לא יזכה לתחיית המתים גמורה רק לקצת תחיה פחותה שהיא חרפה לבעליה והוא שאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. וכן אמר הנביא ישעיה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים והיו דראון לכל בשר ואלו הן שאין להם חלק בעולם ואם כן הוא לא יזכו לתחיית המתים דהא בהא תליא והוא שאמרו ז"ל אלו שאין להם חלק לעולם הבא הכופר בתחיית המתים וכו' ופרשו בגמרא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יזכה בתחיית המתים כבר נראה מדבריהם שאם היה זוכה לעולם הבא היה זוכה לתחיית המתים ושם נאמר מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר יחי ראובן ואל ימות יחי בעולם הזה ואל ימות בעולם הבא וכן תרגמו אנקלוס ומותא תנינא לא ימות הוא הדבר אשר דברתי לך שאמונת תחיית המתים תלויה באמונת העולם הבא. ולפיכך נכללו אלו שתי אמונות בפסוק ונתתי לך מהלכים ולכן בא השם בלשון רבוי והוא כאלו בא פתוח הלמד כי כן בא נמצאים במקום נמצאים כבר התבאר זה. ומתוך באור זה נדע שהומאמין בתחיית המתים מאמין בהכרח בעולם הבא ולפיכך הזכרת אחת האמונות מספקת במקומות ואחר שהוא כן ברכת גבורות באה גם כן על אמונת העולם הבא והוא העיקר לבד ראה זה מצאתי באמונת תחיית המתים ואמרו ואתן לך רגלין מהלכין הורה שהדבר הנשאר אחר המות הוא דבר קנוי ונתון לאדם אחר הולדו לא ההוה בתחלת היצירה ואפשר שעל זה רמז גם כן החכם באמרו ויום המות מיום הולדו. ואמרו לשון הליכה לא לשון עמידה הורה שאין מעלת שום אדם שוה למעלת המלאכים לשרת לפניו יתעלה

וכבר נשלם דבר הנביא על מהות העולם הבא ובאי זה שלמות