מלמד התלמידים רפג

הנביא באמרו זאב וטלה ירעו כאחד ואריה בבקר יאכל תבן. ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. ובאור הענין הזה הוא מה שאמר ונחש עפר לחמו ונמצא על זה רמז בדבריהם ז"ל שאמרו שמי שמביא המכה על הכל אינו מתרפא אלא ונחש עפר לחמו למה שהוריד הכל לעפר ואמנם אינו מתרפא כי כן היתה הכונה בבריאה כמו שאמר על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך והוא שיספיק לו ההוה בלבד מן היסודות ולא יגביה ראשו למעלה ממנו ולא תהיה לו ממשלה כלל כמושל אבל כמו שידוע שההפסד נמשך אל ההעדר. ואם הפי' הנזכר נאות לענינו כבר התבאר בו גם כן מאמר ושעשע יונק על חור פתן על לשון שנקרא יצר טוב ילד מסכן וכן כל ענין הפרשה ההיא כי בשני המקומות הנזכרים ישלם הענין בדבר הנחש ובשניהם כתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי והכל אצלי רמז לממשלת המלאך הטוב על הרע כמו שנאמר ואתה תמשול בו זה כלו אצלי באדם שמושל שכלו בטבעו אבל כשאדם מוטבע לעשות הטוב לעולם לעצמו ולאחרים זולתו בלכתו בשלום ובמישור ובהשיבו רבים מעון עד שיבקשו תורה מפיהו ראוי שיקרא מלאך י"י כמו שבא כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י"י צבאות הוא ונקרא כן לפי שאינו נמשך אחר החומר רק על השפע הציורי להשפיע טוב לאחרים והוא על דרך השכלים הנפרדים שנקראים מלאכי השם כמפורסם והוא מכת המקיימים העולם

ולהעיר העם על הענין הזה גדול המעלה באה פרשת ויהי בנסוע וגו' שאמר עליה שהיא ספר תורה בפני עצמו. ואחר אמרם זה ראוי להתבונן ולדעת שהוא שקול כנגד ספר תורה לפי הכונה הנמצאת בו כי כבר קדם שם שנסעו מהר י"י וארון בריתו נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. וכן ראוי בכל דור ודור לכל אנשי השם הנמצאים בכל דור ודור שילך לפניהם שכלם לתור להם מנוחה עולמית בשלשת הזמנים העוברים על האדם ימי הנערות וימי הבחרות וימי הזקנה והוא שיהי' נכח השם דרכם ואז יסיר השם את השטן מלפינהם ומאחריהם ויפוצו אויביהם וינוסו משנאיהם מפניהם ואז יבאו אל המנוחה מנוחה שהשם רוצה בה. ולהעיר על זה היה הרועה הנאמן אומר בנסוע הארון קומה י"י וגו' להעיר המלאך להניס אויביו מפניו בכל מקום אשר ילכו שם כי כשיתעורר המלאך ההוא ויקום יקום השם שהוא השולח אותו ומשגיח בו לא זולת זה. וכבר בא לשון קימה בשם בלשון בני אדם כדרך המתעורר על אויביו כמו שנאמר עתה אקום יאמר י"י אשית. וכמו כן היה אומר לפי הענין הזה בנוח הארון שובה וגו' רוצה בו הניח השם רבבות אלפי ישראל והוא ג"כ להעיר השומעים בשבתם בביתם ובשכבם שישימו מנוחתם מנוחה שלמה והיא בהיותה מכונת אל רצון השם

ועל דרך הערה הזאת ראוי לומר פסוקים אלה ושאר פסוקים הנהוגים לומר בבתי הקודש וכשיתעוררו בני אדם על דרך זה ויתנהגו