מלמד התלמידים רפ

ועל דרך זה גם כן תקנו להזכיר האבות שהודיעו היחוד שהוא העיקר בברכת המנחה ואמרו אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו וכן תקנו לומר כליל תפארת בראשו נתת לפי שהוא הוא שבחייו נהנה מזיו שכינה ועל ההשגה ההיא אמרו ונהנין מזיו שכינה

המקום ברחמיו יאר עינינו בזיוו ויראנו אור באורו ויקיים בנו מקרא שכתוב העם ההולכים בחשך ראו אור גדול. פרשת בהעלותך (והיא ראויה לחופת כהן ולפתוח בפסוק כי שפתי כהן ישמרו דעת. וכן ראויה לשבת חנוכה ולהוסיף בה בענין היום). חונה מלאך י"י סביב ליראיו ויחלצם. טעמו וראו כי טוב י"י אשרי הגבר יחסה בו

ידוע שמלת טעם שם מונח לחוש החך ובו שתי תועלות לגוף האחת כי בו יבחן הראוי מן המאכלים והמשקים והשנית כי בו תשלם הנאת המאכל והמשתה וטוב הטעם מעיר התאוה לקבל המספיק. וכשימצא האדם הדבר טפל יתקנהו במלח כדי ליהנות בו ולהרגיש בהנאתו. והאיש כשהוא בוחן המאכל לראות הטוב הוא אם אין המתוק הוא אם מר הטפל הוא אם אין יאמר עליו שהוא טועם. ועל דרך זה ראוי גם כן לכל דבור העובר בחך שיטעמנו האומרו והשומעו כדי לבחון אותו ולהרגיש היטב במשמעותו כמו שבא הלא אזן מלין תבחן וחך אוכל יטעם לו. וכשהוא בלא טעם מספיק יאמר עליו כלשון בני אדם שהוא תפל כלומר שאין ראוי לקבלו כמו שבא היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות וריר חלמות הוא שם לחלבון הביצה והחכם שהתחברתי עמו אמר כי לפי הטבע קראו כך כי הביצה תחלה תעשה חלמון ואחר כך יוציא החום הטבעי הריר ההוא לחוץ ולפיכך העופות הגדלים במים החלבון בהם מועט ועל הדרך שהריר ההוא קר יוצא בדרך הפסולת המשיל הדברים הפחותים שאינן נאמרים על דרך השכל כי צריך שיהיו כענין החלמון ובדרך מאכל מוטעם במלח וכמו כן כל מצוה שיעשנה האדם צריך שיכון בה וירגיש בטעמה ולא תהיה כמצות אנשים מלומדה ואז יזכה לגמולה כמו שבא על מצות שבת באחת ברכותיה טועמיה חיים זכו וזה ראוי ג"כ בתפלה ובקרית שמע ובברכות ובתלמוד תורה כמו שהעידו על זה בברכת הערב נא. ועל הדרך הזה קצת הערה במצות על כל קרבנך תקריב מלח והוא שהקדים לו ואמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתיך ולפיכך ראוי להקרא מלח ברית לפי שעבודת השם צריכה להיות על דרך זה ועוד כי המלח מתמיד קיום הנמלח מצורף אל זה הקריבהו נא לפחתיך.