מלמד התלמידים רסה

אין היזק בזה אבל האמת יעיד לעצמו ולפי מה שכתבנו די רמז והערה שהתורה נתנה בחג זה כקריאתו חג שבועות או שבועות באמרו בשבועותיכם כי זה השם יעיר האדם לזכור שהתורה נתנה בו ובלבד למבינים חוקרי האמת ומקיימי המצות בכל לב אבל שאר האנשים לא יקשה עליהם זה ולא כיוצא בזה אבל אין ספק שדקדוק המספר טעם יש לו כי לא דבר רק הוא. ודוד ע"ה התאוה לדעת טעמי המצות ובקש מהשם זה באמרו טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי. וכן ראוי לכל עובד השם שיכוין בטעם המצוה בעשותו אותה שלא תהיה כמצות אנשים מלומדה ולפיכך אין ראוי להאשים אותי במה שאשתדל בו שאם אומר טעם מספיק טוב ואם לאו אני מעיר אחר שיאמר המספיק

ולפי מה שאמרתי נראה גם כן לומר שמצות הקרבת שתי הלחם ביום הזה באה להעיר גם כן המבינים על קבלת התורה בשני חלקיה שהם נעשה ונשמע שהם לחמי הנפש כמו שנבאר בע"ה ואל זה רמז בהיות העומר משעורים בפסח לפי שהגופות לבד יצאו בזמן ההוא משעבוד ולזה בא קרבנם שעורים שהוא מאכל שאר בעלי חיים. אמנם בחג השבועות שהשיגו שחרור הנפשות מהעבודה הקשה ביום החמשים בהגיע השחרור לעבדים בשנת החמשים ואכלו מה שנבחר להם למאכל בתחילת היצירה בא קרבנם בכורי חטים שהוא מאכל האדם לפיכך נקרא יום הבכורים בדרך הערה. ולפי ענין הזה התיחסה הספירה לעומר מצורף אל זה שהכל בא דרך הודיה על האביב ועל הקציר להודות ולהכיר שהכל מאתו ולפיכך נקרא גם כן חג הקציר ודקדק לשמור חדש האביב והוא שאמר מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה ומפני שמחודש האביב עד חג האסיף הם ימי השלוח והבעיטה וימי הגלות ההויה ושלמות הדברים הצריכים לחיי האדם סבב השם אשר לו נתכנו עלילות שבאו החגים באביב ובקציר ובאסיף כדי שיירא אותו האדם ויזכור תמיד שהכל מעשיו ומאתו כל טוב ועיקר כל המצות זו היא הכונה בהם

גם המנהגים שהתחדשו אחר התורה באו להשלים הכונה הזאת כמנהגנו בחג הזה לאכול דבש וחלב לכוין לקבלת התורה שנמשלה בדבש וחלב לפי שידוע שהחלב הוא מזון הנערים לפי רכותם. וכנגדו באו בתורה המצות המעשיות שהם על הרוב מזון נפשות ההמון והדבש ידוע כי הוא המתוק משאר המאכלים והנער לא יוכל לקבלו גם הגדול לא ירבה מזונו ממנו פן יקיאנו עם שאר מזונו וכנגדו באו בתורה דעות אמתיות הנקראות חכמה באמת והוא שאמר החכם אכל בני דבש כי טוב ונפח מתוק אל חכך כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת. הודיע בפסוק הזה שהידיעה כנו אותה הנביאים והמדברים ברוח הקדש באכילה והחכמה העליונה בדבש ונפת היא שנרמזה בדברי תורה שלא ישיגום רק יחידים והם הם אשר תקותם לא תכרת הכל כמו שיתבאר בכלל דברי הדורש הזה שהזכרנו

ומעתה נבאר דברו ונקדים המאוחר בו ונאחר המוקדם בו מפני