מלמד התלמידים רנו

יוצא מפי הקב"ה ופסוק זה שלמה החכם אמרו ויחס אותו לקריאת חכמה בראש מרומים וגו' ליד שערים לפי קרת וגו'. וכנגד בראש מרומים אמר אליכם אישים אקרא וגו'. וכנגד ליד שערים אמר הבינו פתאים ערמה וגו'. אחר כן אמר שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים רוצה בו במה שייטב וישר בעיני היחידים ובעיני העם כל כת וכת כאשר היא והמובן לכל כת וכת הוא לתועלת גדולה והוא הכתר והכתר האחד הוא משמעות הפשט והשני הוא משמעות הדרש. ולפי שההנחה הראשונה לדרש הוא על דבר יוצא מידי פשוטו הושאל זה הלשון ונאמר דרש על כל דבר שנאמר בדרך סמך אל הכתוב ואם לא היתה כלל כונת הכתוב אל הדבר ההוא הנסמך אליו אבל כונת בעל הדבר ההוא שיקבלו ממנו האמת באי זה דרך שתהיה הקבלה ההיא והמבין כשידרוש הדבר היטב ידע כונת אמרו והוא אמרם ז"ל וקרא אסמכתא בעלמא

והמשל בזה אמרם אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו' הדבר הזה בעצמו אמת שלא ישיג אדם קיום דברי התורה והוא השגת האמתות אלא ביגיעה רבה והשתדלות גמורה בהתמדה עד עת המות וסמך הדבר הזה לכתוב מועיל מאד להמון השומעים כדי שיתאמת אצלם ויעלה בלבם שעל זה הזהירה התורה ובזה יקבלו הדבר האמתי בדרך תחבולה ורוב דרשות התלמוד באו בדרך תחבולה זו ואין בזה רק טוב כי טובה ההונאה המועילה לקבל אותה ולפי מה שזכרנו כל מבין כשישמע דבר או יקראנו וידע כי בעל הדבר ההוא חכם ראוי לו שישתדל לחקור הכונה בו אז ישיג התועלת

ואחר שהוא כן ראוי לנו לחקור דבר הדרוש שהזכרנו תחלה וזה לשלשה טעמים. האחד כי מאחר שנכתב בכלל דברי אלהים חיים ידענו כי לתועלת נכתב השני. התיחסו אל חכם ידוע ומפורסם כי אמרו עליה דרב חסדא הוא כפי לשון התורה שאמרה והחונים עליו ותרגומו ודשרן סמיכין עלוהי ר"ל הנטפלים אליו וכמוהו שרפים עומדים ממעל לו. להתיצב על י"י. וכפי ענין זה בא עליה דרב חסדא רוצה בו שהי' סומך עליו במה שהיה אומר כי רב חסדא היה מורה אותו מה שהי' דורש ברבים כמו שאמרו אוקים רב אמורא עלויה ודרש כי כן היה המנהג הקדום שהרב הגדול הי' מעמיד אחד מתלמידיו ומלמד אותו מה שהיה רצונו להודיע לעם לפי שאין נאה לרב הגדול להגביה קולו בהמון. ולזה היה נקרא התלמיד אמורא לפי שאין לו בלמוד ההוא רק המאמר והרב היה נקרא תנא לפי שהוא היה שונן ומשנן

וכבר התבאר מזה שהדרש הנזכר היה לרב חסדא והוא היה חכם מפורסם. והוא הטעם השני המביא אותנו לחקור הדבר הזה היטב. והטעם השלישי והוא המכריח לפי שהוא דבר נאמר על יסוד תורתינו וכללה ולפיכך נאמר בלשון צחות ובמליצה נמרצה להעיר ולהודיע כי בא לתועלת גדולה

ועתה נתחיל ונאמר בעזר המלמד לאדם דעת ומאתו מענה לשון.