מלמד התלמידים רמ

זה כבר הזכירו החכם אמר לא יכון אדם רשע ושרש צדיקים בל ימוט רצה בו כי לא יכון שום אדם ואפילו הוא חכם אם מעשיו רעים כי מאחר ששרשיו מועטין הוא נעקר במעט רוח אבל הצדיק שרשו עב וחזק ולפיכך בל ימוט והוא שאמר הושע הנביא יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון. לפי שהפרח והוא חכמתו צריך שיהיה בטבע שושנה כמו שנזכר בפרשת ואתה תצוה והשרשים והם מעשיו הטובים צריכים שיהיו בטבע שרשי עצי הלבנון והוא שברך ירמיהו ואמר ברוך הגבר אשר יבטח בי"י ואין הכונה שלא יבטח כלל בכח האדם שהוא שכלו אבל שישים מבטחו בתורת השם לחזק כחו ולהעמידו ולקיימו והוא שהוסיף באור ואמר והיה י"י מבטחו. והוא שאמר החכם לפי זה הענין בטח אל י"י בכל לבך ואל בינתך אל תשען ואמר אל תהי חכם בעיניך ירא את י"י וסור מרע ועל כיוצא בזה ראוי לומר ועל יובל ישלח שרשיו והוא שאמרו ז"ל כל שמעשיו מרובין מחכמתו רוצים בו שעושה מעשים שלא גזרה עליהם חכמת אדם כפי הטבע והוא שחכמתו מתקיימת לפי שהתמדת המעשים ההם תעזרהו בכל עת והוא המכוון באמרו ולא יראה כי יבא חום ותצילהו ממבוכת ספקותיו ומהנטיה אל תאוותיו

ואל זה רמז באמרו במשל ההוא ובשנת בצורת לא ידאג. אבל מי שמעטים מעשיו מחכמתו הספקות היוצאות לו בה תתעינה אותו עד שיפול בשחת תאוותיו הדמיונות ואל זה רמז הנביא באמרו ושכן חררים במדבר וגומר וכדרך זה נכשל החכם עד שנאמר עליו נשיו הטו את לבבו. ואם החכם שנאמר עליו ויחכם מכל אדם נכשל בזה מה יעשה מי שאין לו חכמה אין ספק שצריך להזהר מאד בכל מצות התורה ובכל דברי מוסרה ותוכחתה והוא שהעיר עליו החכם לפי מה שהשיג בעצמו בבטחונו על חכמתו ואמר מוסר י"י בני אל תמאס. ונאמר כי שם מוסר יאמר על למוד רדיפת מדות טובות והזהרת המדות הרעות והאיום בעונש עליהם כדרך האיום שעשה משה בקללות כאשר ייסר איש את בנו ומזה נאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ונאמר כי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ותרגמו אנקלוס לאלפותך ויאמר גם כן על הגערה וההכאבה בנוסר. ובכלל על כל הכאה ועונש שיבאו כדי שלא לשנות במדות רעות כמו שאמר ויסרתי אתכם ותרגומו ואלקי יתכון ומזה הענין בא ומוסר שדי אל תמאס והוא שסמך לו כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה

ושם תוכחת יאמר גם כן על שני הענינים האלה יאמר לפי ענין הראשון הוכח תוכיח את עמיתך. לפי הענין השני והוכח במכאוב על משכבו. וכפי שני העניינים האלה בא החכם להזהיר תלמידו שהוא בנו בבניות נפש שלא למאוס מוסר י"י וידוע שהמואס דבר שונאו ועוזבו וכלל בדברו זה שלא לעזוב דבר מדברי תורה שהם מוסרו וכן אם יענש עונש מן העונשין מלקות או קרבן או עונש זולתו בידי אדם או בידי שמים לא ימאסנו אבל יקבל אותו מאהבה וידוע כי הדברים יקוצו בני אדם בהתמדתם כי המן שטעמו כצפיחת בדבש והיה זן האוכל אותו