מלמד התלמידים רלט

מן התעיה כראוי לכל חכם למנוע ולמחות במי שבידו למחות זאת היתה כונתו ונכשל בה ככתוב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו לבבו והנטיה ההיא היתה בשלא מיחה בהן בבנותן במה לע"ז עד שנחשב לו כאלו בנאה והוא שאמר אז יבנה שלמה וגו'. וזאת היתה סבת סמיכתו בחכמתו מאין מעשים הראוים לה ואין לחכמה קיום מתמיד על דרך זה. כמו שאמרו ז"ל כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין הרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו רוצים בו שהחכמה העיונית כענפים שנושאים הפרי והמעשים שצותה עליו התורה כשרשים שהם נושאי הענפים וכשם שאין קיום לענפים ולא מציאות לפרי מבלעדי השרשים כך אין קיום לחכמה ולא מציאות למכוין בה שהוא העונג המתמיד מבלעדי המעשים כי במעט סבה ממבוכת ספק או מהרבות תאוה תבטל. ורבותינו ז"ל סמכו מאמרם זה למה שאמר ירמיה והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה לא תשב

וראוי להתבונן בזה מאין נראה להם שהכתוב מדבר בעץ שענפיו מרובין משרשיו ומה הודיע שהוא מדבר באדם שחכמתו מרובה ממעשיו והנכון לומר שנודע להם שעץ הערער טבעו כך ועוד שאחר שהוא בערבה ובמדבר שאין שם לחלוחית ראוי שיהיו שרשיו מועטים ועוד יגיד עליו רעו כי במשל האחר שהוא בהפך זה נאמר עליו ועל יובל ישלח שרשיו. ואחר שהפליג בשרשיו ולא בענפיו נראה ששרשיו מרובין מענפיו רוצים בו שהם מרובין בהקש אצלם. והראיה שהכתוב מדבר במי שחכמתו מרובה ממעשיו היא לפי שקדם לו ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן י"י יסור לבו ואין ספק שהנביא לא בא למנוע הבטחון לאדם באדם כדרך שלא יבטח איש באיש ממינו כי זה נמנע לפי צרכי האדם ואין הנביא היה מארר על דבר שאי אפשר בלתו. גם לא בא לארר מי שיסור לבו מהשם הסרה גמורה כי אין זה ראוי להקרא גבר גם הברכה שם אינה נזכרת כנגד זה המתואר ועוד שהרי רבותינו סמכוהו אל מי שחכמתו מרובה ממעשיו ואם הי' לבו סר מהשם לגמרי לא היה ראוי ליחס לו חכמה. אם כן הראוי לומר בדבר הנביא שבא למנוע הבטחון לאדם בדרך שיסור מי"י לבו בבטחונו באדם והוא שיש לו להשתדל ולדעת שאין שם כח רק מאתו יתברך ונכלל בזה ממניעת בטחון החכם הוא הנקרא גבר שלא יבטח בכח שכלו הנמצא לאדם בטבע חמרו על דרך למוד ועיון עד יזוב המעשים הנודעים מצד נבואה מאת השם כדרך שעשה שלמה במה שבאה סבת המצוה ולא יסור לבבו. ועל כיוצא בו באר ואמר ושם בשר זרועו ומן י"י יסור לבו. ומניעת זה הוא לפי שהחכם שהוא על דרך זה אין קיום לחכמתו שסבות מכשוליו קרובות והוא שאמר והיה כערער בערבה וגו' כי האדם כעץ השדה שהרי חכמתו צומחת כטבע מעט מעט בלמוד ומריח מי התורה הנתונה מפי השם תפריח ותעשה פרי בהתמדת מעשים טובים השומרים האמונה והדרכים הישרים שהם השרשים. ומשל השרשים בענין