מלמד התלמידים רלח

הקבלה והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני וגו'. ואמר בסוף ההערה הזאת ואת עמי יורו בין קדש לחול ובין טמא לטהור יודיעום. ועל ריב המה יעמדו למשפט במשפטי ישפטוהו ואת תורותי ואת חוקותי בכל מועדי ישמורו ואת שבתותי יקדשו

ועתה ראו גם ראו כונת התורה שעל היחידים להורות דרכי הקדושה המבוקש מהעם ועל העם לשמוע בקולם והוא עיקר הכונה במועדים ובשבתות כמו שנזכר בפסוק זה והוא שכונה התורה לסדר המועדות בפרשת כהנים ללמדך שקדושת שאר העם תלויה בשבתות ובמועדים בבואם בם לשמוע דברי תורה והמצוה מיודעיהם ולקבל אותם קבלה אמתית. והוא שדרשו ואמרו וידבר משה את מועדי י"י אל בני ישראל משה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום על העם צוה שיהיו שואלין ועל היחידים שיהיו דורשין. ברוך י"י אשר נתן מנוחה לעמו ישראל למען דעת כל עמי הארץ כי י"י הוא האלהים אין עוד. פרשת בהר. מוסר י"י בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב י"י יוכיח וכאב את בן ירצה אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה

ראוי לכל בעל לב להתבונן בפסוקים אלה ולקחת מוסר בהם בבחינת ענינים וענין אומרם לפי שימצא בהם ענינים רבים נמשכים למוסר ונזכיר מהם חמשה. האחד שצריך מוסר לכל אדם ואפלו לחכם לפי שהוא נוטה אחר יצרו שהוא טבע חמרו. השני שראוי לכל מי שידע להוכיח וליסר שיוכיח ואף אם הוא חוטא בדבר ההוא בעצמו שיוכיח בו ואם נאים הדברים שיוצאים מפי עושיהם אין האמת נמנעת מפני זה. השלישי שראוי לכל אדם לקבל מוסר ותוכחה מכל חכם. הרביעי שראוי לכל נוסר שיוסיף אהבה במיסרו לא שישנאנו וימאסנו והנוסר האוהב מיסרו מעיד על עצמו שהוא חכם והשונאו מעיד על עצמו שהוא סכל ולץ כמו שאמר החכם אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. החמישי שהמוכיח והמיסר הוא האוהב באמת. וכל זה יוצא מהכתובים הנזכרים למתבונן בהם לפי שידוע מדרך קבלה ששלמה ע"ה השיג חכמה יותר משאר בני אדם כמו שאמר ויחכם מכל האדם ועם כל זה לפי שבטח בחכמתו לבדו פרע מוסר התורה בהרבות לו נשים ונכשל כי אמר בלבבו אחר שהזהרת התורה על זה הוא שהרבות נשים שלא יסור לב המרבה בטוח אני בעצמי לפי חכמתי שלא יסור לבבי ולא אשמע להם לתעות אחר האלילים גם אני אמנע אותן