עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמלמד התלמידים

מלמד התלמידים רלא

Malmad ha-talmidim 231 · מלמד התלמידים · free full Hebrew text

Open in the reader →

לפי קדימת זמן ראוי להקדים יראת האם לפי שמגדלתו ואומנת אותו ומשמרתו בגדול גופו בדרך בריאות שהוא השלמות הראשון והיא גם כן תורהו בדרכי הנערות וחונכת אותו. וכשהולך וגדל אביו מלמדו ומיסרו ומצוהו לשמור דרך י"י וללמוד מן החכמים וליראה אותם והוא המכוון כמו שאמר החכם בפתיחת ספרו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ואחר שהוא המכוון אין ספק שהמצוה חביבה יותר ביראת החכמים שהם אבות הנפשות והעושים אותם כי הדבר שבגללו יעשה דבר אחר הדבר ההוא חביב ונעלה יותר מהדבר האחר

המשל בזה כי המלמד יאהב בגלל הנער הלומד לפניו אם כן הנער יותר נאהב מן המלמד כן יראת האבות היא מפני יראת התלמידים ואם כן יראת המלמדים חביבה מיראת האבות והיא טפלה ליראת השם כמו שאמרו ז"ל את י"י אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים וצוו על האדם שאם אביו ורבו בשביה פודה רבו תחלה לפי שהוא מביאו לחיי העולם הבא וזה כלו לפי שאין קיום לתור הקדושה המקדשת בעליה זולתם ולפי שאין כל אדם פנוי ללמוד כל זמנו והרבים מהם טרודים לבקש צרכיהם וצורכי זולתם קבע השם להם זמן וקדש את יום השבת כדי שישמעו הכל ביום ההוא התורה ודברי החכמים ויתבוננו ביום ההוא כראוי להתבונן ולהחזיק בקדושה. והוא שאמר סמוך ליראת האב את שבתותי תשמורו והוא שקרא אותם שבתותי כי הם החלק אשר בחר השם מהזמן להיותם קודש בשני פנים. האחד כי הוא אות לקדוש כפי הדרך הנזכר כמו שאמר ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני י"י מקדישכם. והשני כי בו יתאמת החדוש המורה על המחדש שעשה הכל וחדש לרצונו. והוא שאמר בסוף הפרשה ביני וביניכם ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. והיא המתנה הטובה שנתן הקב"ה ישראל להשיג המבוקש ממנו שהיא בבית גנזיו כשישמרוהו וייטיבו הכיון בו כמו שאמר ראו כי י"י נתן לכן את השבת שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי כי האמנם הוא כדי להשלים שני חלקי האדם כמו שקדם לנו בעשרת הדברות. ואמנם המכוון הוא להשלים הנפש והוא קדוש היום שהוא העונג האמתי שהוא כענין העולם הבא שכלו שבת וכן בא בקבלה אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת עונג ולקדוש י"י מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר אז תתענג אל י"י ואין ספק שהנביא רמז על העונג האמתי כי אין הכונה בטול המלאכה בלבד אבל כדי שתנוח הנפש בנוח כל כלי גופה ואז תשיג העונג על השם. וכל עת שהכלים ההם טרודים בפעולתם הנפש מתפעלת להם והיא יגעה ומעונה ונלאית מעשות פעלה ולפי שהרגלים לאדם כלי התנועה המקומית שהיא צריכה לבקשת צרכי האדם שהם חפציו אמר אם תשיב משבת רגליך מעשות חפציך ביום קדשי מפני שהוא קודש לי"י על הדרך הנזכר.