מלמד התלמידים רט

אחריך. אם ראית גנב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך. בכתוב הראשון דבר על דרך כלל ובשני על דרך פרט כי בו פרט שני חלקי המצות שכליות טבעיות ושאינן שכליות ולא טבעיות אבל הם נמנעות מצד גזרת השם שגזר שיהיה אדם מושל בטבע ולא במעשים בלבד כי גם כן צריך שימשול בדבריו האסורים או הנמאסים והוא שאמר מדרכי רשע פיך שלחת ברעה ולשונך חצמיד מרמה. ולהרחיק המדה הזאת הנהוגה ברוב בני אדם אמר דבר זה ענינו כי המלמד לשונו לדבר רע יגרום לו לדבר רע על קרוביו ועל אחיו ואף על בן אמו עד שיקלל אותו ויחרפנו בדרך שיחרף אמו מתוך חירופו ולא ידע כי בנפשו הוא כאשר יקרא בן אמו ממזר או כיוצא בזה וזה רצה באמרו באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי ובזה נרמזה דרך החכם הרע שאינו ירא שמים. ולפי שהוא מכיר וכופר אין חכמתו מתקיימת ודומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין שהרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. ועליו אמר אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך. והחכם ר' אברהם אבן עזרא כתב טעם והחרשתי בעבור שאני ארך אפים וכאשר החרשתי דמית כי אינני יודע הנסתרות כמוך על כן אוכיחך. ולפי דעתי היות אהיה הוא כמו היה אהיה

ואפשר לומר שרצה בו לומר כלשון בני אדם דמית להיות חי עד שאמרת אהיה כמוך וזה כי חשבת בלבך אדמה לעליון לפי שעלה בלבך שדבקת בי ושבת שכל בפועל ולפיכך אוכיחך ואערכה מלחמה לעיניך עד שתרחק ממני כדרך כל בעלי מלחמת איש אחד ולא תראה בישע אלהים. ולפיכך צריך שתתעורר ותשוב לעבודתי הראויה פן יאבד הכל והוא שאמר בינו נא זאת שוכחי אלוה פן אטרוף ואין מציל. וחתם דברו הטוב בשני הענינים הנזכרים בשלמות האדם אחד מהם למקיימי המצות שצריך לקבל אותם בקבלת עול מלכות שמים כיחודו וההודאה על ממשלתו. והשני לחכמים לומדי התורה שיקיימו כל המצות ולא יקלו באחת מהן לפי שהן הדרך הבינונית שהוא לשם אורחותיו והוא דרך י"י לראות בישע אלהים. והוא שאמר זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים וזובח תודה רצה בו הזובח על דרך הודאה כמו שקדם והמכבדו מכובד כמו שאמר כי מכבדי אכבד. ושם דרך הוא השם אורחותיו ומפלס מעגל רגליו כמו שדרשו ז"ל וכמו שהתבאר בפרשת שקלים. השם ברחמיו יזכנו לאור פניו ויראנו בישע אלהים ויושיענו תשועת עולמים.