מלמד התלמידים רז

כלו לפי שאי אפשר לכלם שיקריבו נדבה על הדרך הנזכר צוה עליהם להקריב תמידין ואמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו

ובין תבין אמרו קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי כי בחמשה יחוסים יחס הקרבן אצלו כדי להעיר על הכונה שאמר בפי' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם מצורף אל זה כי בהעלותם אל לבם שהקריבו נפש תחת נפשם החיה ידמו בנפשם שנתכפר עונם ומעתה יתקרבו אל השם ואם לא היתה המחשבה הזאת בישראל היו נואשים מן התשובה ולולי המעשים בזה וכיוצא בזה לא הי' קיום לאמונה ואדונינו המלך הגדול האנפודור פדריק שיחיה ויאריך ימים נתן טעם מדוע צוה ה' להקריב קרבן ממין הבקר והצאן ולא צוה להקריב שום מין ממיני חיות ואמר לפי שכונת הקרבן לעשות בו רצון לבורא ואין אדם מרצה אחר בדבר שאינו שלו ומיני הבקר והצאן הם בייתות והם נכסי בעלים אשר טרח בהם או בדמיהם ומיני החיות הם מדבריות ואין להם בעלים ואינו טורח בהם. והם כאילו אינם שלו על כן לא צוה להקריב אליו לרצון על מזבחו ממיני החיות והראיה על זה כי לאשר לא השיג ידו ציוה להקריב ממיני העוף בני יונה ותורים לפי שהיה נהוג לגדלם בבית

אמנם העיקר הגדול ושורש הצדיקים הוא בקבלת עול מלכות שמים שהיא הקריאה האמיתית אשר יקראוהו באמת והוא המהלל הנאה ועם זה יהיה הקרבן ושאר המצות לרצון. ואל זה כון הנביא באמרו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל ושאר הפסוקים הנמשכים לזה

וכן אסף המשורר בא להעיר כפי ענין זה על שלמות האדם בתורה ובמצות ולהודיע כי לא ישלם במצות מאין תורה וחכמה ולא בתורה ובחכמה מאין קיום המצות והוא שאמר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי ואמר אלהים אלהיך להעיר על שני ענינים הנזכרים כמו שאמר אנכי י"י אלהיך וכבר בארתי שם ששתי מצות הן כן אמרו אלהים אלהיך אנכי בא להעיר ולהודיע כי הוא אלהים וזה יודע לאדם בהשיגו תורה וחכמה

ואמרו אלהיך אנכי בא להעיר ג"כ שידע שהוא אלהיו ושופטו ומנהיגו ומשגיח על מעשיו וצריך לו שיקבל מצותיו בדרך קבלת עול מלכות שמים שהוא העיקר וכן אסף עצמו העיר על זה בלשון שמיעה והערה גם כן במזמור אחר ואמר שמעה עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר ואמר אחר זה לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו. והכל בא להעיר כי שלמות האדם צריך ליראת שמים וחכמה שהיא התורה והשמיעה באה על התורה כי היודע אותה שומע השם ויודעו. ובדרכי יהלכו בא על קיום המצות שהן מתדמות בדרכי השם. ולפי שהעיקר הוא בתורה ובחכמה הוכיח תחלה עליה ואמר כי תוכחתו אינה על מיעוט עבודת הקרבן אבל על הקרבן