מלמד התלמידים רב

שהרי הוא מחוסר שלמות האדם שהחכמה והנבואה מסתלקת בסבת האבל כמו שנודע מיעקב אבינו שהיה שלם בתכלית השלימות והיה נביא וכל זמן שהתאבל על בנו אע"פ שאבלו היה מטעם כי טרוף טורף יוסף וחשב שבפשיעתו מת מכל מקום כל ימי אבלו לא שרתה עליו רוח החודש בעוד שנעלם ממנו הזמן הרב ההוא שהיה חי ואם שלם כמוהו השיגהו חסרון גדול בסבת האבל מה יהיה ענין אחד מבני אדם בהתאבלו יותר מדאי כל שכן שהיא גאוה ממנו ומעוט אמונה בשם שהוא הנותן והוא הלוקח

והלא אברהם אבינו בעצמו בזריזות הלך דרך שלשת ימים להעלות לו לעולה את בנו יחידו אשר אהב ואשר אליו התפלל ונולד לו אחר התיאשו מהוליד ואחר כל זה באה לו המצוה וקבלה ברצון ולא בקש מהשם להעביר מעליו המצוה הקשה הזאת שאין קשה כמוה לפי הטבע ונמשך אל רצון השם ואם זה נמצא בו בהפקר הבן כל שכן בהפקר שאר הקרובים שאין חביבות קרבות כקרבות הבנים. והבן ההוא היה אהוב מכל בן ושנאו לאהבת השם וקבל דברו וגזרתו ברצון מרב שלמותו והשיגו האמת כי אין הכונה לשלמים בבנים רק לעבוד השם בם כי הרצון בבנים נמצא על שלשה מינים

המין האחד רצון אנשים שהם מוטבעים בטבע שאר בעלי חיים שאין להם מחשבה והשתכלות במעשיהם והם מתאוים להוליד בנים ולגדלם והם שמחים ברב טורחם בם וכאשר יפקדו הם מתאבלים בהסתלק הטורח והיגיעה מעליהם ומי שהוא על הדרך הזה אין לו על הבהמה מותר ואבלו וצערו כצער הפרה הגועה על הלקח העגל ממנה וכדי בזיון וקצף

והמין השני רצון אנשים שיש להם כונה רעה בבנים שהם משתדלים להוליד בנים ולגדלם כדי להעזר בהם ולהתגאות בם על השכנים ועל הקרובים והדין עם אלה שיתאבלו במות בניהם לפי שהם מכת הרעים ראשי הצבא משחיתי עולם כי כשיאבד הצבא יאבל הראש. והטוב לאלו שלא יולידו כלל כי ההויה וההפסד יחשב להם עון

והמין השלישי רצון אנשים שכונתם להוליד בנים כדי שילמדו אותם ללכת בדרכי השם ולעבוד אותו. ומי שהוא על הדרך הזה ראוי שישמח בהולדם ויודה וישבח בהפקדם ואת הטוב ואת הרע יקבל בלב שלם כי הוא עושה את אשר ראוי לו לעשות. ומי שהוא על הדרך הזה ההוויה והכליה תחשב לו צדקה ואשר הוא על הדרך הזה וירצה בבנים רצון השם בם הוא העובד החסיד. ולפי שאברהם אבינו השיג זה שלח ידו אל המאכלת לשחוט את בנו ואם הוא הראה אהבתו לשם בבן יקיר כמוהו ועודנו חי מה לעשות אל מי שלקחו השם אשר החי ילך אל המת והמת לא ישוב אל החי גם כן יפקד הטוב שבאוהבים והיקר מכל הבנים הטוב שיפלו פני הנפקד בבוא המפקיד לקחת פקדונו אין זה כי אם רע לב בלא שום תועלת ודי מוסר ותוכחה בדבר האשה החכמה דביתהו דר' מאיר שמתו שני בנים בשבת פתאום והוא היה