מלמד התלמידים ר

גרה בו והלא תראה שהאדם כשיחרב ביתו יחמול עליו ולבו יכאב אם יהיה למתראות וקשה עליו וכן קשה לנפש כשתראה הגוף מתבזה. ועל דרך זה אמרו קשה רמה למת כמחט בבשר החי. והדמיון הזה דמיון במציאות הקושי לא בכמותו. וכן בא על דרך זה חבוב קבורת המת ושאר הכבוד שנעשה לו במותו והוא כחבוב תשמישי קדושה שהם נגנזין מצורף אל זה שקרובי המת מוצאין נחמה בכבוד ההוא כמו שבא הכתוב לנוד לו ולנחמו תחלה לנוד ולבסוף לנחם

והטעם השני הוא החזק והצריך לאמונתנו בתחיית המתים כי אלו היו משליכים גוף האדם המת כאחד הנבלות היו בני אדם אומרין נמשל כבהמות נדמו ולא היו מקבלים אמונת התחיה כמו שהם מקבלים זה עם קבורתו בראותם כי יבנו לו בית וילבישוהו כל שכן בראותם שיקברוהו אצל אבותיו ובני משפחתו להיות עתידים לעמוד יחד בני המשפחה. ולקיום זאת האמונה ההכרחית נכתבה בתורה מה שבא בקבורת האבות ומקפדותם במקום קבורתם ושכבתי עם אבותי והם ז"ל אמרו למה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל אמר פלוני דברים בגו מה הוא דברים בגו אתהלך לפני י"י בארצות החיים. נמצא שהכונה היא לאמונת התחייה ולחזק אמונה זו אמרו עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ולא על כל אדם אמרו זה רק על הצדיקים ועל הדרך הנזכר היא הקפידה ברוב כבוד גופות המתים ולפי שלא יתעה האדם ברב הכבוד הנעשה למת ושלא יעלה על לבו כי הוא המכוון באדם אמרה תורה הנוגע במת יטמא שבעת ימים להשיג הכונה ולדעת כי לא בשוקי האיש ירצה כי אין הרצון הראשון בגוף כי אם בנפש הנשארת ועונה מכפר השם באחרית ולא יעיר כל חמתו לכלות הנפש לפי שסבת העונות היה הגוף והוא נושא העונות לשאול תחתית שהם הטומאות באמת כמו שבא הכתוב אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח. ולכן הנוגע בו יטמא שבעת ימים לדעת ולהבין שמגעו היה ככלי טמא. ולפי אמונה זאת נהגו לומר בשעת הקבורה והוא רחום יכפר עון וגו'. ודע והבן כי לפניו בא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב והצריך לומר בו ולא ישוב בטבע עד עת התחייה שישיבהו השם בגבורתו כדרך שאר הנפלאות

סוף דבר העיקר הגדול שאין הכונה באדם רק לנפשו ולפיכך צריך שישתדל להשלים נפשו בחכמה ולהאכילה מעץ החיים שאין לגוף מותר על הבהמה ואע"פ שהוא נאה ממנה בתבניתו ובשאר עניניו כמאכלו ומלבושיו ודירתו הכל היה מן העפר והכל ישוב אליו לא יצילנו מזה לא יפוי ולא גבורה ואולם יזיק לו כי כל עת שיביט עצמו וישתדל בשלמות גופו יבעט ושלמות נפשו ימעט והוא כפרה סוררה אין לה יתרון עליה. הוא שאמר הושע הנביא כי כפרה סוררה סרר ישראל וידוע כי הפרה המלמדת דרכה שתעבוד האדמה יותר משאר בהמות ורוב תבואות בכח שור וכמו כן האדם כשילמד יעבוד הגן וכאשר לא ילמוד יבעט כעגל לא לומד וכפרה סוררה אשר לא עלה עליה עול