מלמד התלמידים קצח

אצל בני אדם לגבורתו היוצאת לפועל בתנועת שוקיו אמר דרך ראיה ומופת כי שלות הכופרים אינה מכוונת ואינה אלא פועל הטבע. והביא בזה ראיה המשלית כי כשם שאין הכונה בגבורת הסוס שהיא סבת מאכלו הטוב ונעימות חייו כן אין הכונה בגבורת האדם ושלותו אבל הכונה הוא ביראיו הם היודעים שהכל נמצא בחסד השם המציאות עצמו והנמשך עמו והם המיחלים לחסדו לטובת אחריתם. והטוב הנועד לימות המשיח אינו אלא כדי שיהיו ישראל בשלוה ויהיה להם פנאי ללמוד ולדעת דרכי האמת ואז תשלם השגחת השם בהם ונמצא צדיק וטוב לו והוא אמרו שבחי ירושלים וגו' ושאר הפסוקים שחתימתן מגיד דבריו ליעקב. ואמרו דבריו רוצה בו דברי התורה שהם מודיעים: האמתות על דרך הגדה וספור וחוקיו ומשפטיו רוצה בו המצוות ושניהם שלמות הנפש ושלותה לא זולתם. שאם יקיים אדם את המצוות אם בפיו כת"ת וק"ש וכיוצא בם אם בשאר אבריו כמצות המעשיות לא ישתלם האדם שלימות גמורה אם לא יתבונן במה שיעשה או במה שיאמר עד שישיג האמת

והוא שאמר נעים זמירות ישראל אל תהיו כסוס כפרד אין הבין כי אותו האיש הקורא בתורה או הקורא שמע אף שמשתדל ללכת בדרכי ד' במרוצה ובזריזות הוא דומה לסוס הרץ במצות בעליו מבלי הבין תכלית מרוצתו. וכן העושה המצות אע"פ שנושא משא גדול הוא דומה לפרד ההולך ומשאו על גבו כפי מה שיטענו אותו הבעלים מאין התבוננות אחרת רק לשאת המשא כל שכן מי שלא יעשה לא זה ולא זה שאין לו תכלית אנושית כלל כי אין תכלית האדם שלות הגוף כי היא שלוה בהמית שסוף גוף האדם החזק והגבור כסוף הסוס כמות זה כן מות זה. ולהעיר על זה הסוד הגדול נראה אצלי שבאה מצות פרה אדומה לטהרת טומאת מת החמורה והנמשך עמה. ואל זה כונו בתקנת קריאת פרשת פרה ובהקדמתה כמו שאמרו להקדים תורתן של ישראל. והטהרה האמתית היא במים חיים שהם המים הטהורים שהבטיח הנביא לזרקם עלינו לעתיד והוא שתקנו להפטיר עם פרשה זו וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם

וביאר הנביא זה וסמך לו ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. והוסיף באור לבאורו ואמר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם וזה כלו כפי מה שקדם לו בעניני הישועה כי אז יודע שמו הגדול וקדושתו וילכו בחוקותיו ושמרו משפטיו והוא הטהרה מכל הטומאות כמו שיתבאר אחר זה בענין פרה אדומה

ותחלת זה נשאל ונאמר למה החמירה התורה כל כך בטומאת מת שהנוגע בנבלה או בשרץ יטהר ביומו והנוגע במת יטמא שבעת ימים כאילו מגע המת מרוחק. והלא קבורת מת מצוה גדולה עד שהקבלה אמרה שמת מצוה דוחה שאר מצות. וזה תימה גדול על שתי מצות שנראות כסותרות זו את זו שהרי מגעו מצוה גדולה וטומאתו