מלמד התלמידים קצז

חקר עצמו יתעלה ככתוב החקר אלוה תמצא. אמנם נודע כי אין אצלו ליאות והסכלות בדבר הוא ליאות הוא שאמר לא ייעף ולא יגע וזה הפסוק ג"כ בא לתשובת מבוכת הגלות בידיעת השם יתעלה כי כן קדם שם למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מי"י. הלא ידעת לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו למדך שאין אצלו שום סכלות מאחר שנודע שלמותו לכל

וכן נודע משלמותו שאין אצלו שום שנוי ואין בידיעתו התחדשות הוא שאמר לתבונתו אין מספר. ולפי שידיעתו מקפת במה שאין לו תכלית אמר הנביא גם כן אין חקר לתבונתו ושניהם כונו לדחות הדעת הבטל שחשבו רבים בידיעתו. וכתובים אלה סובלים ענין אחר והוא כי אמרו מרוב אונים ואמיץ כח ואמרו גם כן ורב כח יהיה כאמרו וירא ישראל את היד הגדולה ויבואו שניהם להעיר האדם שלא ידחה כדרך שהפלוסופים דוחים שנוי הטבע הנמשך אל הגלגלים וכוכביהם לפי שהשם נראה רב כח על הכל וזה ידוע ומפורסם לכל אדם חכם או סכל שהרי נתן כחות הרבה בנמצאים ובצמחים בעלי הכוחות והסגולות והכוחות ההם נמצאים בם שלא כדרך הטבע ולא בדרך השכל האנושי ואחר שמעשי השם יתברך הקטנים והקלים לא ישיגם נבון בתבונתו נודע לכל שאין חקר לתבונתו אם כן אין להרחיק מצד בחינת השכל האנושי דבר מנפלאות השם ולא אמונה טובה בו כי ראוי להאמין הכל אחר שהקבלה האמתית מאמתת אותו והוא נודע רב כח ובזה יתחזק יחול הגאולה לפי שני הענינים הנזכרים בהצטרף עמהם הרצון בהנהגה כמו שנזכר והרצון אינו נראה להמון

ואחר שחזק דוד ע"ה היחול והרצון שאינו נראה להמון לפי מבוכת אורך הגלות שהצדיקים והענוים נראה רע להם אמר כמשיב על שאלתם וכמסיר מבוכתם בהודיע כי רצונו הוא ביריאיו והתחיל ואמר מעודד ענוים י"י. כלומר אין הכונה רק סוף השכר הקיים. ואחר שהשלים דברו על הגלות המראה רע הצדיקים דבר על טוב הרשעים ואמר ענו לי"י בתודה זמרו וגו' ושאר הפסוקים הנמשכים עמו ר"ל אל תתמהו על החפץ כי אין שלותם שלוה עומדת אבל מטבע המציאות ומרחמי השם הכוללים על כל בעלי חיים הוא שאמר המכסה שמים בעבים. נותן לבהמה לחמה וגו' והוא על הדרך שנמצא להם ז"ל אמר לו במה אפרנסך אמר לו פרנסני ככלב פרנסני כעורב כלומר ככלב שיש בו תועלת קצת לאדם לשמירת ביתו. או כעורב שאין לו רק הקריאה הפחותה ועם כל זה רחמיו על כל מעשיו. וכן בא הכתוב ולבני עורב אשר יקראו. ואולי הוא על דרך שאומרין כי בני עורב הקטנים לפי שאינם שחורים כאב ואם יתנכרו אליהם ולא יזונו אותם והשם יזמין להם חיים ומזון

ואמרו לא בגבורת הסוס יחפץ וגו'. לפי שידוע שהסוס נכבד מכל הבהמות אצל האדם לגבורתו עד שהאדם נעבד לסוס להאכילו ולגרדו וליפותו בכל מיני יפוי יתר מאדוניו והפרש רוכב הסוס נכבד