מלמד התלמידים קצה

לפנינו ואשר יבא לפנינו ואשר יוציאנו ואשר יביאנו ולא תהיה עדת י"י כצאן אשר אין להם רועה ויקוים בנו מקרא שכתוב ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכל. ועוד מקרא שכתוב וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם. פרשת פרה (והיא ראויה לפרשת חוקת). לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה

שלילת חפץ השם מדבר או שלילת רצונו ממנו תאמר על שני דרכים. הדרך האחד להודיע שהדבר ההוא רע בעיניו והוא כנגד רצונו. והדרך השני לשלול רצונו שהוא התכלית האחרונה רוצה לומר להודיע שאין כונת השם במציאות הדבר ההוא ועל הדרך השני נאמר זה הפסוק. וצריך להתבונן ולדעת מה היתה כונת אדוננו דוד בתהלתו זו ומה עלה בדעתו שכונת השם במציאות היתה בגבורת הסוס ומה לתבן את הבר בחברו הסוס עם האיש בחפץ או ברצון. ונאמר שפסוק זה נאמר להסיר מבוכה גדולה מלבות בני אדם הנבוכים בהשגחת השם בעולם בראותם צדיק ורע לו רשע וטוב לו כל שכן בראותם הכופרים ביחודו בשלוה גדולה והמאמינים בו עובדים להם ונכנעים תחתיהם באורך הגלות. וידוע כי עם אורך הגלות ימעט הלמוד ותשפל האמונה מכל זה יעלה במחשבתם הרעה שאין השם משגיח בנו ולא יודע אותנו. וכדי לבטל המחשבה הרעה הזאת בא פסוק זה עם שאר המזמור ההוא הנאמר ברוח הקדש על אורך הגלות להבטיח הגאולה ולהודיע שעם היות הכופרים בשלוה גדולה והמאמינים בהפך אין להרהר רע אחר משפטי השם כי אין השלוה ההיא טוב עולמי רק לשלם לשונאיו ולהאבידם ואין הטוב הגופני ההוא טוב אנושי אבל טוב בהמי ועל זה הדרך בא המזמור כולו כמו שנבאר

ונאמר כי אמרו הללו יה כי טוב זמרה אלהינו בונה ירושלם י"י נדחי ישראל יכנס רצה לומר עוד יבנה השם ירושלם ויכנס לתוכה נדחי ישראל וזה נאמר על הגאולה שאנו מיחלים שיקבץ אותנו השם שאנחנו נדחים ומפוזרים מקצה השמים ועד קצה השמים. והוא שקבעוהו בברכת המזון בבונה ירושלם לפי שבא בלשון הבטחת התורה שאמרה אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו' ואמר כי בקבוץ ההוא ירפא לשבורי לב ויחבש לעצבותם כי כדי הוא המבטיח לסמוך עליו כי הוא המושל בכל אשר בידו כח וגבורה ר"ל אשר בידו לעשות נפלאות לגדל ולחזק לכל והוא שאמר מונה מספר לכוכבים רצה בו אע"פ שהם מושלים בארץ לו לבדו הממשלה כי הוא היודע מספרם כלומר שהוא בראם