מלמד התלמידים קצג

המלחמה מן הארץ כמו שבא בישעיה נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה וזה יקרא למי שמזגו רע והוא בימי גבורות ואז ראוי לומר אשר זעמתה זה שבעים שנה כפי מה שנזכר בפרשת ויהיו חיי שרה. וזה כלו מצד החכמה הבאה בתוך הנבואה שבא על גלות בבל והיא למספר חרבות ירושלים והפקידה היתה למספר גלות יהויקים כמו שבאר רבינו שלמה ז"ל והחכם ר' אברהם אבן עזרא ועל הדרך שהזכירו רבותינו ז"ל במסכת מגלה והמציאות אמת דבריהם כי נבואת ירמיה היתה על שני צדדין והוא שכתוב היחול הזה בשני מקומות במקום אחד מהם כתב והיה במלאת לבבל שבעים שנה אפקוד על מלך בבל וגו' ובמקום אחר אמר במלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וסוף דבר כי לפי צד הנבואה צריך לומר כי זכריה היה חשבונו זה לחורבן ירושלים אבל לפי צד החכמה נאמר על הענין הנזכר במראה ההיא שיחס אותה למראות לילה והוא שאמר עליה היה דבר י"י אל זכריה ובאר אחר כן מין הדבור ההוא ואמר ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום וגו' והוא האיש הטוב אבל לא בתכלית הטוב כי מי שטבעו נוטה אל הרע כבר יש בו רע וזה דבר שהסכימו בו הפילוסופים וכבר הזכיר זה הדבר רבינו בפרקי אבות

אמנם האיש השלם הוא מי שחמרו זך ובוחר לעולם הטוב ולא ישמע קול מלחמה והוא בשלום לעולם ועליו אמר מצד החכמה הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. וידוע שחמור הוא מרכבת האיש הצדיק והתם נמצא באברהם אבינו ויחבוש את חמורו. ובמשה רבינו וירכיבם על החמור וכן מצאנו רבים וידוע שהחמור לא יכון למלחמה ואין טבע המיה בו והוא גם כן משותף בשם החומר וזה מבואר עוד באמרו ועל עיר בן אתונות להורות על ארבע לחותיו שהן ישרות ואין טבע הסוס לאחת מהם ועיר הוא שם משותף כמו שמצינו עיר וקדיש. וכן אתונות כי מצאנו ותשב באיתן קשתו ולפ"ז הענין סמך לו הכרתי רכב וסוס וקשת המלחמה וממשלת ב' הימים אמר והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים ונכרתה קשת מלחמה ומשלו מים עד ים ובקשת מלחמה נקרא יוסף הצדיק על ישיבתה באיתן והיא כריתותה ולפי הענין הנזכר אמר הנביא שעל מגלות הסוס שהן מצלצלות קול להעיר גבורתו יהיה קדש לי"י לזכרון לפניו תמיד כמו שנא' זכר צדיק לברכה

וזה כלו ימצא בדור הטוב העתיד ועל הזמן ההוא שהעם ההולכים בחשך יראו בו אור גדול אמר הנביא והי' ביום ההוא לא יהי' אור יקרות וקפאון ופירשו בו שלא יהיה אור בלבד אלא עם האור יהיו אבנים יקרות וקפאון הרצון בו מה שיקפא וירד עם השלג וכן נראה דעת המתרגם. והקרוב אצלי שהפסוק הוא בלא חסרון ורצה בו שהאור שיהיה בזמן ההוא לא יהי' אור כאור הגופות הזכים שאין להם אור מעצמם אבל הם מקבלים האור ומבריקין אותו ובסור הסבה יסור האור לא כן אבל יהיה אור מתמיד בעצמו. והוא שסמך לו והיה יום