מלמד התלמידים קצב

על חמור יש בו הערה על תחלת המראות שראה איש רוכב על סוס וביחול הטוב הזה אמר והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים ואמר גם כן הוביפו רוכבי סוסים ואמר אכה כל סוס בתחהון ורוכבו בשגעון וזו היא מכה מהמכות הידועות בתורה שגעון ותמהון לבב ומן הדברים הנפלאים שביאר בנבואת הנביא הזה אמרו בסוף נבואתו ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לי"י וכבר ידעת כי זה היה על ציץ הנתון על מצח אהרן הכהן הגדול לזכרון לפני השם

ולפיכך ראוי להתבונן על זה מאד וכפי ענין משל הסוסים במין האדם ימשך על משל המרכבות הנזכרות בנבואה זו בארבע המרכבות הנמצאות בעולם ההרכבה. ונאמר שהסוס ידוע שהוא למלחמה לקלותו ולהמייח טבעו כמו שאמר החכם סוס מוכן ליום מלחמה ולי"י התשועה וכן יש מן האנשים שטבעם קל וחזק והמייתם רבה ומהם שאין להם שכל ודעה למשול בטבעם החזק. וכן בקצת רוכבי הסוסים שילכו ברגלי הסוסים ולא ימשלו בהם במתג ורסן ומהם שהסוסים מוכין בתמהון והרוכבים בשגעון והם ההולכים בדרך ולבם חסר ואמר לכל סכל הוא ויש מן האנשים מי שמזגם רך ושכלם חזק למשול בטבע ולהפך אותו ממדה אל מדה אבל אי אפשר שיהיו שלמים לפי תהפוכות מזגם ולחותם הגוברת על נפשם שמשכנה בדם ועל הכת הזאת העיר הנביא כמו שהעיר על האיש שהוא עומד לפני המלאך והוא לבוש בגדים צואים

ולפי זה הענין אמר ראיתי איש רוכב על סוס אדום וזה כי הנפש בדם היא וכן אדום יש בו שתוף שם מאדם וכפי ענין זה יאות מה שאמרו ז"ל כורדא חיוורא לסוסיא סומקא. ואמרו והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה כבר אמרו ז"ל שההדסים רמז לחנניה מישאל ועזריה שהיו הצדיקים שבבבל שנקראת מצולה כמו שאמר ישעיה הנביא האומר לצולה חרבי ותרגמו יונתן דאמר לבבל תחרובי וזה הענין אל האיש המתקרב אל הטובים אבל הוא בעצמו אינו בתכלית הטוב לפי רע מזגו הגובר עליו לתגבורת הדם ושאר הליחות. והוא שאמר ואחריו סוסים לבנים אדומים שרוקים ורמז בהם על המרה האדומה ועל השחורה ועל הליחה הלבנה

וראה והתבונן שאלת הנביא לאמר מה אלה אדוני ולא הזכיר למי היתה השאלה הזאת ואמר אחר זה ויאמר אלי המלאך הדובר בי אני אראך מה המה אלה ולא הראהו עד אשר ענה האיש העומד בין ההדסים וזה ראיה כי האיש הוא המלאך המדבר בו כי הוא מצד אחד מלאך ומצד אחד איש כמו שנזכר ואמת כי הוא כן כמו שאמר נעים זמירות רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני. וקשר דבור בבית נופל על דבור בנבואה או ברוח הקדש וסוף המענה אלה אשר שלח י"י להתהלך בארץ כי כן היה רצון הבורא הקדום להמשך ההויה הארצית ולהתמידה גם במין האדם כפי טבע הנמשך לסבותיו הקרובות וכשהם נשמעים לממשלת המלאך ההוא יהיה המענה התהלכנו בארץ. והנה כל הארץ יושבת ושוקטת רצה בו שכבר שקטה מן המלחמה כי כן יאמר בשבות