מלמד התלמידים קפט

אומר להם וידעתם כי י"י צבאות שלחני כי זה לשון הנביא שיהרהרו על נבואתו כמו שאמר משה רבינו ע"ה בזאת תדעון כי י"י שלחני וזה הדבור אמרו לחולקים עליו. וכפי זה הענין היה דבר זכריה והוא הענין בשנותו פעמים רבות כה אמר י"י צבאות כי כן הזכירו פעמים בפסוק אחד בתחלת נבואתו ואחר כן חתם בענין אחד נבואה זו מצד החכמה ומצד הנבואה גם כן ואמר והיה אם שמוע תשמעון בקול י"י אלהיכם להעיר שאין חכמה מתקיימת רק ביראת שמים וזה לימד ליחיד או לקהל או לעם כולו והוא המכון בנבואת זכריה ונבואת שאר הנביאים על היחול הטוב שהסבה האמתית לישועה ולטוב הם הכוחות הטובים המצמיחים צדקה ותהלה כמו שאמר הנביא ישעיה כן י"י אלהים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ואמר גם כן ביום ההוא יהיה צמח י"י לצבי ולכבוד ופרי הארץ לכבוד ולתפארת לפליטת ישראל. ואמר גם כן וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים והוא המכון הנה במאמר הנביא זכריה באמרו צמח שמו ומתחתיו יצמח וכשם שהצמח הטוב נמשך אל כוחות האדם הטובים עד שהיו לצבי ולכבוד ולבנות היכל י"י כן השחתת הצמח הטוב נמשכת אל כוחות האדם הרעים ועליה רמז יואל הנביא והמשיך נבואתו מצד החכמה במיני החגב. ונאמר שראוי לכל מבין כשיעבור על ענין מעניני הנבואה שיתבונן במשך הדברים בו ויראה לאי זה כונה יאותו הדברים ההם ולפיכך אזכיר קצת דברי יואל במספר דברים ואולי בסדור הדברים תגלה הכונה וזה שהנביא פתח דבריו לזקנים ואמר שמעו זאת הזקנים וגו'. ואמר להזכיר הדורות שעברו ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם וצוה להזכיר הדבר הזה דור לדור והוא שאמר עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר והזכיר בזה דור רביעי כדרך שנזכר בתורה על רבעים. ואחר כך הזכיר המכה המיוחסת למיני החגב והארבה. ואשר יש לך לדעת ולהתבונן בו כי הפחותים שבבני אדם נמשלו לחגבים כמו שאמר ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם

והנביא ישעיה אמר ויושביה כחגבים לפי שתנועת החגבים ממקום למקום יהא בקפיצה לעולם וזה דרך המתהפך מצורה לצורה תמיד לא כדלוג האיל או הצבי שהוא לחריצות רגליו הישרה. וראה והתבונן גם כן שלא הזכיר השחתת הגזם שהיא ראשונה אבל אמר יתר הגזם אכל הארבה. והוא כדרך שהזכים עמוס הנביא כה הראני י"י אלהים והנה יוצר גובי בתחלת עלות הלקש והנה לקש אחר גזי המלך ותרגמו יונתן בתר דאיתגזיות שחתא דמלכא

ושניה הנביאים כונו לענין אחד כי שם גזם ג"כ כבר אמרו המפרשים שנקרא כן על שם גזה. וזה כלו כי טבע נפש האדם שהיא בדם מביא זה בהכרח שיצמיח הצמח הטוב ובתחלת עלות הלקש כפי רדת המלקוש עליו יארבו לו כוחותיה שהם בטבע הארבה שיבא לעולם אחר הקציר לא כשהצמח שלם

וכפי ענין זה היתה מכת הארבה במצרים כמו שאמר ואכל את