מלמד התלמידים קפה

עון המדה ההיא לפי שאין קיום לישוב עם המדה הזאת ראה השם להענישם עונש שלא יהיה כמוהו לפניו ולא לאחריו כדי להראות לדורות כי יש אלהים שופטים בארץ והוא משלם מדה כנגד מדה כמו שסמכו זה למאמר הנביא ישעיה בסאסאה בשלחה תריבנה ואני מצאתי לנביא זה פסוק אחר לענין זה והוא אמרו ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם

וכן פרשו בדבר זכריה הנביא שאמר אשה אחת יוצאת בתוך האיפה ובאר לו המלאך ואמר זאת הרשעה וכפי המדה הזאת נענשו אנשי סדום הם נהגו במדה שיבטל בה הישוב ולפיכך בטל השם ישובם באות קיים לעולם והוא שהשלים יחזקאל את דברו ואמר על סדום ובנותיה ותגבהנה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי. וזה לפי דרכי השם הישרים לבער הרע כדי להמשיך הטוב בזכר עושי הרע והוא הרקב בעצמותיו. וכפי המשפט הזה באה המצוה על עמלק זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. ואמרו בצאתכם ממצרים להעיר האדם להשמר מן המדה הרעה הזאת הפושטת בעולם לזה עם זה וגם לאדם בעצמו בכוחותיו כמו שנבאר

והמדה הזאת היא כשיקצוף השם מעט על איש או על עם יעזרו בני אדם לרעה וכי ירים האיש ראשו מעט או העם ימנעוהו הרעים וזה ממיעוט הכרת משפטי השם הישרים. ויש לו לאדם לדעת כי כל דבר יש לו עת וזמן וגבול והוא שבא לפי ענין זה בנבואת זכריה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה

והנביא ירמיה אמר נוסו מתוך בבל ומלטו איש את נפשו אל תדמו בעונה כי עת נקמה הוא לי"י גמול משלם לה. ואמר עוד ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו עד בא עת ארצו גם הוא וגו'. וזה הפסוק ראיה למה שאמרו רבותינו ז"ל שאויל מרודך היה בנו ובלשאצר בן בנו ואע"פ שלא נזכר בספר דניאל אויל מרודך מאחר שנזכר בסוף מלכים שהוא נשא ראש יהויכין ומצאנו שנפסקה מלכות נבוכדנצר בבלשאצר ראוי לומר שאויל מרודך היה בנו ובמלוך בן בנו בא עת ארצו וזה לפי משפטי השם הישרים שעזרו לרעה ולא לכונת משפט רק כפי טבע החיות הרעות שטורפות כל אשר תמצאנה ולפי הנמשך למדה זו באה המצוה למחות את זכר עמלק שאחר שהיה רצון השם להוציאו ממצרים והיה כאוד מוצל מאש הראה עמלק תכלית האכזריות בטבעו שקם להשחית האוד המוצל מאש כמו שאמר אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע וזה הענין מהשחתת העולם לפי שרוב בני אדם יקרה אותם פגע שיחלש כחם ואם יעמדו בני אדם עליו לא יוכל להם והוא מן המוסר ומן קיום הישוב לחמול עליו גם לאויבים ראויה החמלה בזמן ההוא. ולפי הצורך הגדול על זה צותה התורה למחות את זכר עמלק ולזכור מעשהו הרע כדי למחות זכרו בזכירה ההיא כי זכירת