מלמד התלמידים קפד

זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. מן הכתוב הזה נראה כי במקום משה בקשו אותו ואעפ"כ הם חטאו אחר שהרהרו רע על משה בהתמהמהו וחטאה הגדול בעגל שנענשו עליו כאשר עברו במעשה. ואע"פ שכונתם לא היתה לכפור באמונת השם מכל מקום עברו על לא תעשה לך פסל כמה שנכתב בפרשת וישמע. ועוד לא פחדו מן השם ועם עשותם הפסל קמו לצחק אחר אכל ושתה אמנם לא היה כונת אהרן כן כי הוא אמר חג לי"י מחר כדי שלא יסור לבם מהשם ואלו היה מעשה העגל רע בכונה כפי הנראה לא היה נזכר על אהרן עונש מי מריבה. ממקום זה וממקומות רבים בתורה ובשאר ספרי הקדש נראה ונודע שהכל תלוי בלב האדם והוא שישקול כל דרכיו במאזני צדק ואבני צדק כמו שצוה החכם פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע: פרשת זכור. זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב

דבר ידוע למבינים כי בהיות הנושאים בדברי החכמים הפכים הנשואים והנמשך אליהם הם גם כן הפכים ואחר שהרשעים הפך הצדיקים הרקב בא הפך הברכה. וזה כי הרקב שם לתולעת המרקבת העץ מתוכו כמו שאמר הנביא הושע ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה. ובא העש שם להמשיל האויבים שיבאו מחוץ בדבר השם והרקב להמשיל שרי יהודה החוטאים והמחטיאים כמו שקדם שם היו שרי יהודה כמשיגי גבול רצה בו שהיו אוחזים בידיהם מעשה מלכי ישראל ולפיכך נמשלו לרקב כפי משפטי השם הישרים. וכמו כן אמר החכם וכרקב בעצמותיו כן אמרו ושם רשעים ירקב הוא כדבר ישעיה הנביא שאמר על הפושעים כי תולעתם לא תמות וזה הפסוק כשאר פסוקי משלי על שני פנים. והנגלה ממנו הוא כפי הדעת המפורסם ואשר הקפידה עליו התורה והנבואה להזכיר מעשה הצדיקים לטוב כדי שילמדו בני אדם מזה ולהזכיר מעשה הרשעים לרע כדי שירחקו ממנו

ואל זה היתה הכונה להזכיר המעשים הטובים כולם שנמשכו בספור השלם אברהם אבינו. והנביא ישעיהו אמר בדרך זה הביטו אל אברהם אביכם ורבים כמוהו וכן הזכירה התורה מעשי אנשי סדום וענשם להרחיק דרכם ואמר הנביא ישעיה גם כן שמעו דבר י"י קציני סדום האזינו תורת אלהינו. ויחזקאל הנביא אמר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה וזה רמז למדת סדום הרעה שהפקידו עליה רז"ל והזכירוה במקומות רבים על הדרך הנזכר בפרשת וירא אליו ולפי גודל