מלמד התלמידים קפב

מן הצדקה הוטלה מצוה זו כמו שבאה הקבלה ולמה לא היתה כפי השג יד. והקרוב אצלי שהתורה כונה במצוה זו להעיר האדם בכל דרכיו לדעת השם ושלא ישים בשר זרועו ויהי' מבטחו בשם והוא שפתח הפרשה ואמר כי תשא את ראש בני ישראל להעיר האדם ולהודיע אותו כי אין המלך נושע ברב חיל גבור לא ינצל ברב כח

ועתה התבוננו אנשי לבב וראו מקום הכתוב הזה שהוא מקיים אמתת ההשגחה וענינה שהרי כתוב לפניו ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. וכבר בארו ז"ל משום דיוצר יחד לבם מבין אל כל מעשיהם וזה התבאר בדרש ראש השנה והכל להעיר האדם ולהודיע שהכל תלוי בלב האדם לא ברב כח ולא ברב חיל ואחריו מה כתיב הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב. בא והודיעך שהישועה ההיא כפי התוחלת על חסדו והתוחלת ההיא אינה כפי הדבור רק כפי ציור הלב שהיא כפי ההשגה והידיעה במעשה השם יתברך ובעשותו החסד לעולם

ולהעיר על הכונה הזאת היתה הכוונה ברבוי המצוות והיא הכונה במצוה זו לתת כל העובר על הפקודים מחצית השקל להודיע להעם שאין ישועתם מרובה מכל העמים כי הם המעט והוא שאמר ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם. וזה לפי שאין עון המנין כעון גזילה וגניבה וכיוצא בהם. כי הגזילה או הגניבה הוא עון בבחינת עצמו אבל המנין הוא עון בבחינת תכלית שהוא הגאוה וסור הבטחון באלקים ממנו ורחוק הלבבות מממשלתו ושית בשם זרועם. ולפיכך ראוי להיות הנגף במנוים לא במונה והוא שמתו שבעים אלף מישראל מאותם המנוים כפי שהשיגה אותם הגאוה וסור לבבם מהשם כמו שקדם באזהרה ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם כי בתת כל אחד מהם חצי השקל כפי שבאה המצוה יסור המלאך המשחית ולא יתן אותו השם לבא אל בתי בני ישראל לפי דבקותם בשם ובטחונם בו. והמצוה הזאת הנזכרת ראשונה בפרשה היתה לתרומת אדנים שהיו יסוד אל בית השם

והרב רבינו כתב במנין המצות בדרך העברה מצוה ליתן כל אדם מחצית השקל בכל שנה ושנה שנאמר זה יתנו כל העובר וגו'. ופסוק זה לא בא למצוה לדורות כמו שחשבו רבים עד שחברו פיוטי הפרשה על פסוק כי תשא. ומה שכתב הרב רבינו הוא כאלו כתב שנאמר זה יתנו כל העובר וגו' וסמך ליה העשיר לא ירבה וגו' שהכתוב ההוא בא להורות על כל אדם מישראל המחויב בשאר המצות לתת בכל שנה מחצית השקל לצורך קרבנות צבור ובאה הקבלה שיתנו זה בחודש אדר שהוא סמוך לימי השלוח והבעיטה שהם ימי הקציר וחום וקיץ כמו שבאה מצות ימי התשובה בתשרי שהוא אחר זמנים אלו כמו שהתבאר במקומו והכל להעיר האדם בכל דרכיו הן בדבריו הן במעשיו לתת חלק לנפש וחלק לגוף כמו שבא בדבריהם חציו לי"י וחציו לכם כי כל מה שצריך שיקח האדם לצורך הגוף צריך לכוין בו לנפש על דרך שאמרו כל מעשיך