מלמד התלמידים קפא

הגוף כפי הראוי לו לפי גמילות נפשו הוא צדיק וחסיד. והוא שאמר החכם גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי כי כפי קרבת האדם אל עצמו חסדו גדול בעשותו לעצמו הראוי. ומי שמחסר צרכו והוא העוכר שארו אכזרי ורע יותר ממי שמענה אחד מבלי חמלה. כי השם אינו שונא הגוף אבל אהבו לאהבתו הנפש בדרך עמידת האיש וקיום המין לא כדעת הקדושים באומות המדמים להשיג שלמות בלכתם בקצה אחרון בכל מיני ענוי והם אכזרים ופותים

ואפשר לומר שהנפש הנזכרת בכתוב הזה היא הנפש החכמה ויאמר שהגומל אותה הוא חסיד ובלבד בדרך שלא יזיק הגוף כי המזיק אותו בכוונה הוא רע ואכזר וצריך להרחיק הקצה הזה מאד וכמו כן צריך להרחיק הקצה האחר בתכלית הרחקה והוא שלא ילך האדם בדרך העושים כל ימי חייהם חג אכול ושתה כי מחר נמות כי אלו בלא ספק נבזים ושפלים משאר בעלי חיים לפי שאותם רודפים הטבע כפי הכונה בהם אבל האדם שנתן לו השכל למשול על הטבע כפי הראוי צריך שיפלס מעל רגליו ואז יושע בשם. ואם יעקש דרכיו לאחד מצדי הדרך יפול כמו שאמר החכם הולך תמים יושע ונעקש דרכים יפול באחת

ואל זה כונו רבותינו ז"ל באמרם כל השם אורחותיו זוכה ומקביל פני השכינה שנא' ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם וההולך על הדרך הנזכר הוא השם אורחותיו כי השומא הוא השואה מאין חסרון ותוספות. ודרש זה לא הוציא המקרא מידי פשוטו כי כן רצה בו כי שם בא להוכיח האיש על קיום המצות מאין כונה בהן וכבר אמר שם לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד. וחתם דברו ואמר זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים. והכונה בו להעיר שעיקר הישועה הוא כשישים האדם דרכו לפניו בכל אשר יפנה. או רצה בו ומשכיל דרכו כמו שאמרו המפרשים סוף דבר שהישועה היא לפי הענין הזה ואל זה כון החכם באמרו כי נכח עיני י"י דרכי איש וכל מעגלותיו מפלס רצה בו שהאיש ראוי שיהיו דרכיו נכח השם והוא שיפלס מעגלותיו ואע"פ שהפסוק הזה סובל פירוש אחר זה נאות לענין שאנו בו. ואל ענין זה גדול התועלת היתה הכונה ברב המצות. והקרוב אצלי שמצות שקלים אע"פ שבאה לצורך הקרבן אחר שהקרבן בא לכפר על הנפש שנמצא שהוא החלק המיוחד לנפש מן הדברים שהם להנאת האדם ולתשמישו. כוונה בו התורה לחלק השכל. להעיר האדם בו שיפלס מעגל רגליו בכל דרכיו ויחד בהם חלק הנפש והוא שיכוין בכל דרכיו לשלמותיו שהוא עבודת השם השלמה כמו שאמר מה י"י אלהיך שואל מעמך וגו'

ואי אפשר לי שלא אוסיף עוד ביאור בזה אחר שאכתוב שאלה קטנה שיצאה לי במצוה זו והיא זאת. מפני מה אמרה תורה שיתן אדם חצי שקל ונתנה קצב השקל עשרים גרה והלא היה נאות יותר שיתן האדם שקל שלם ויהיה קצב השקל עשר גרה. ועוד למה בא במצוה זאת שהיא לדורות העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וגם על המתפרנס