מלמד התלמידים קסב

באמרם בדבור אחד נאמרו להורות שהנבואה היתה באה אליו בדרך שהיה שומע ממנה שני הענינים יחד

ועתה נשאל מרבותינו תקנתם תיבות זכור ושמור בלבד אבל כי ששת ימים שבדברות ראשונות וזכרת כי עבד היית שבדברות שניות לא תקנתם. גם מה שכתב הרב המורה שהם שתי עלות לשני עלולים כי כבוד היום והגדלו עילתו החדוש ולפיכך כתב בדברות ראשונות על כן ברך וגו' ותתו לנו תורת השבת וצוותו אותנו לשומרו הוא לעילת היותנו עבדים במצרים הכל כמו שכתוב בספרו בחלק השני. ואם כן נמצא השנוי בדבור זה בעילה ובעלול וכל שכן התוספת. ויש מי שאמר שיציאת מצרים סבה לשביתת העבדים וגם בזה אין תשובה לשאלתינו ועוד לפי הדעת הזה קשה לנו מה שאמר על כן צוך את יום השבת היה לו לכתוב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית. ועוד ביד חזקה ובזרוע נטויה שמורה על עשות נפלאות למה נאמר שם. והקרוב אצלי שזה שאמרו רבותינו ז"ל שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו לא על השתי תיבות אלו בלבד אמרו זה אלא על שתי הדברות אילו בכללן. והוא שכבר קדם לנו כי צורך קיום אמונת החדוש הוא כדי להאמין ולקבל שהשם עושה נפלאות ומשנה הטבע. א"כ מה שנכתב בדבור זה בדברות הראשונות רמז על מה שנכתב בשניות והוא עקר הכונה והוא שדרשו עליו רבותינו בשאלתם מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב ובדברות האחרונות נאמר בהן טוב ואע"פ שאמרו שם מפני שסופם להשתבר מאמרם זה בא על דרך רמז כדרך שדקדקו במה שלא נאמר כי טוב ביום שני ובמקום זה בא לרמוז ולהעיד כי הכונה בסבה הנזכרת בדברות ראשונות מן החדוש הוא מה שבא בשניות וזכרת כי עבד היית במצרים ויוציאך ביד חזקה ובזרוע נטויה כלומר אחר שתשבות כדי להאמין החדוש יש לך לזכור הנפלאות ולהאמין בהם ועל כן צוך לעשות את יום השבת כלומר דבר זה עיקר שעליו צוך כי בזה יתאמת יעוד התורה ונודע כי לו לבדו הממשלה ואמרו על כן צוך את יום הוא כאמרו על כן ברך י"י כלומר יחדו לברכה וקדוש וברכתו היא חציו לכם שבו שלום הגוף ושלותו. והוא שאמרו ברכו במן ואמרו גם כן ברכו באור פניו של אדם הורו בזה שברכתו דבקה לגוף האדם והוא שאמרו חציו לי"י וחציו לכם וקדושו הוא בחציו לי"י שהוא שלום הנפש ושלותה נמצא ביום זה עונג לשני חלקי האדם ולפיכך היה ראוי להקרא עונג מה שאין כן בשאר ימי מנוחה. ולפיכך נאמר חמדת ימים אותו קראת ובא לשון הגמול מדה כנגד מדה אז תתענג על י"י והוא עונג הנפש המיוחד בגן עדן שהוא הקדושה הגמורה. והרכבתיך על במתי ארץ והוא עונג הגוף וברכתו והראיה שברכת שבת היא עונג הגוף קראם יום הכפורים שנאסר באכילה בו העונג ההוא קדוש י"י לפי שכולו הוא לשם. ואמרו הם ז"ל כבדהו בכסות נקיה על דרך שאמר החכם בכל עת יהיו בגדיך לבנים הכונה לנקות הלבבות וללבנן נתן כל היום לשם והוא הקידוש ולפיכך לא צותה התורה ביום ההוא זכירה לקדשו לפי שכולו נזכר ועומד אבל השבת שחציו לנו צריך