מלמד התלמידים קסא

ומנחה תפלתם אחת אבל בשבת לא כן כי בערבית שהיא התפלה הראשונה התחילו בקדוש היום וברכתו להעיר כוונת האדם על היום הזה שברכו מכל הימים שהם לעמל ויגיעה וקדשו מכל הזמנים כלומר מכל המועדים שיש בהם קצת טרדה בשמחתם אבל בשבת השולחן ערוך ואין בו טרדה לצרכי הגוף. ומתוך ההערה הזאת ישתדל האדם ויחשוב בדבר וידע כי אות השם היא בין השם ובין בני ישראל כי ששת ימים וגו' ובזה יאמן וידע החדוש והמחדש וכי יש שם ממציא המציאות ועשה הכל לרצונו

וזה הענין סדרוהו בתפלת יוצר הנאמרת אחר העיון והמחשבה כענין זה ומתוך זה יחשוב בדבר וישתדל ללמוד דבר מתוך דבר בדעת טעמי השבת ודבריה עד שיזכה לחיים. ולהעיר על הענין זה תקנו בתפלת מוסף לומר טועמיה חיים זכו כלומר המטעימים אל חכם מצות שבת וכונתה חיים זכו וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו כלומר האוהבים דברי תלמודה והם אוהבי השם גדולה בחרו כלומר שישבו בין הגדולים והנדיבים והעומדים האלה שמתוך שילמדו דבר מתוך דבר ידעו אמתתו ואחדותו ואחדות שמו על מנוחתם יקדישו שמו בהשיגם הראוי להשיג והוא שסדרו בתפלת המנחה אחר זמן הלמוד אתה אחד ושמך אחד וסיימו בה ועל מנוחתם יקדישו את שמך

ושמעתי אומרים שברכת ערבית תקנו כנגד שבת מרה וברכת שחרית כנגד שבת סיני וברכת המנחה כנגד העתיד שנאמר עליו והיה ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד. והטעם הזה טוב למי שיחקור אותו כראוי ויסמוך לו הראוי. סוף דבר כי המכוון בדבר זה הוא תקון הנפש ולפיכך נסמך על המצות הקודמות כי בא להעמיד אותן ולקיימן. ונאמר כי דבור זה כולל חמש מצות שתים מהן מצות עשה האחת זכירת היום לקדשו והוא הקידוש שאנו מברכין על היין כפי הקבלה או על הפת אם אין שם יין או אם הפת חביב לו. והשנית לשבות ביום ההוא מכל מלאכה. ושלש מהן מצות לא תעשה והוא שלא יעשה אחד מבני ישראל בו מלאכה וכן העבד שמל וטבל לשם עבדות לא יעשה בו מלאכה. ושלא יעשה אדם על ידי בהמתו מלאכה ולולי יראת רבותי על פני אמרתי שאין בתורה אזהרה לשביתת בהמה ועבדים אלא בשבת אבל בשאר ימים טובים לא בא עליהם בזה לא מצות עשה ולא מצות לא תעשה. והמחמיר תבא עליו ברכה

ונאמר לפי שהזכירה סבה לשמירה מצד והשמירה סבה לזכירה מצד אמרו רבותינו ז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו והוצרכו לומר דבר זה לפי שהיה קשה בעיניהם מצאם שנוי במשנה תורה על מה שנאמר בסיני ונכתב בלוחות והתירו הקושיא הזאת באמרם שאין שנוי בזה אחר שזה נמשך לזה וכן בכל מקום שאמרו בדבור אחד נאמרו כפי הדרך הזה נאמר להורות שאין הפך ולא סתירה בדברי משה רבינו ע"ה. ואם תראה בהן הסתירה כמו לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך וכיוצא בו הוא על הדרך הזה לפי שהמכוון באזהרת שעטנז הוא שיהא האדם זוכר בכסותו לשמור אמונת השם ומצות ציצית גם כן באה על זה. וזאת היא הכונה