מלמד התלמידים טז

דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וכנגדו אמר בפרשת עול מלכות שמים והיו הדברים האלה על לבבך לפי שקיום יחוד השם ושורש אהבתו הוא בשכל שהוא מכונה בלב במקום זה והוא החלק המיוחד מחלקי הנפש ואין מבוא לעקר היחוד והאהבה בשאר חלקי הנפש. אבל המצות יש להם מבא בחלק המרגיש ובחלק המתעורר שהם גם כן חלקי הנפש ובשניהם תמצאנה מדות האדם ולפיכך צריך אדם שישים דברי השם עליהם כדי שיכניע אותם לעבודתו. ראה והבן מאד כי באו בתורה הערות רבות וחמודות לדעת היחוד והאהבה וקיום המצות כראוי וזה אי אפשר מאין דרישת התורה על דרך החכמה ואנחנו בעונותינו מאז גלינו מארצנו אבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו הסתתרה כאשר יעד לנו הנביא על היות יראתנו בלא הרגשה במצות אנשים מלומדה ועל היותנו מכבדי השם בפה ובשפתים מאין לב ומבלי חכמה ונענשנו מדה כנגד מדה עד שקם עזרא רבן של אנשי כנסת הגדולה ודרש וחקר התורה כראוי ולמד ולימד אותה על בוריה כמו שהעיד עליו הכתוב וקרא אותו סופר מהיר רצה בו חכם זריז בדרך שאמר כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת י"י לעשות וללמד בישראל חק ומשפט ואמר כמבאר ללמוד ההוא לעזרא הכהן הסופר סופר לדברי מצות י"י וחוקתיו על ישראל

וספירת דברי המצות היא הדרישה הראויה לא הכתיבה ולא זולתה וזה הטוב השלם קם בישראל כאשר פקד י"י את עמו וכאשר שב העם על קיאו הפליא השם את העם הפלא ופלא בגלות שאנחנו בו עד שהיינו משל בגוים על החכמה ועל המצות שבאו בתורה לפי שאין אנו שוקדים ללמוד שנשיב את אפיקורוס כפי שהזהירו אותנו רבותינו והכופרים מרחיבים פה עלינו ואומרים שאנו אוכלין הקליפות והם אוכלים הפרי וזהו לפי שהם משתדלים לדרוש ולחקור התורה כפי אמונתם ודורשים ברבים תמיד עד שהחזיקו השקר באמת זמן רב ואנחנו כמעט נטיו רגלינו מן האמת המסור לנו מפי השם וזה מפני עצלותנו בקראנו התורה קריאה חלושה כקריאת הנערים בלא חקירה ודרישה עד שהרבנים מעמנו סומכים בקראם שנים מקרא ואחד תרגום הפרשה כמו שצוו רבותינו ולא על הקריאה בלבד היתה כונתם בזה אבל ההערה כדרך שבאו הערות הרבה בתורה והיא כדי להתבונן בתורה בכל שבת ושבת ובכל יום טוב לפ' שהם ימים פנויים לכל לדרוש לחקור וללמוד וללמד ואל זה היתה הכונה בקדוש הימים ההם ולא כן אנחנו עושים אבל כשנקרא הפרשה אנחנו מבליעין קצת תיבות כאלו אנחנו אוכלין דברים מרים וכדי בזיון בזה בהעבירנו כונה שבאה בתקון ברכה אחת מברכות התורה שתקנוה דרך תפלה להעיר על זה והוא הערב נא י"י אלהינו את דברי תורתך בפינו וידוע כי המאכל הערב יטעמגו האוכל אותו בחכו ולא יבלע ממנו מאומה בלא טעימה והוא שסדרו בברכה ההיא ונהיה אנחנו וצאצאינו כלם יודעי שמך וידיעת שמו הוא מדברים הנמנעים בדרך קריאתנו אם כן ברכתנו ברכה לבטלה ותפלתנו תפלת שוא וגם קדוש הימים ההם לא נכון אליו רק למלא כרסינו המחלל נפשנו

וכן כשאנו עושין המצות באיברינו כתקיעת שופר וזולתו לא נשים לבנו עליהם אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכל חרדתנו למצוה ההיא לראות השופר אם הוא נאה ואם קולו צלול ומצלצל ואם קול התוקע חזק ואלו שומנו